הקו הירוק
קו גבול שמסמן את שטחה הריבוני של מדינת ישראל.
לכאורה.
רק לכאורה, כי במציאות הקיימת, אזרחים ישראלים מתגוררים גם בתוך גבולות הקו הירוק וגם מחוץ לו. וגם בתוכו וגם מחוץ לו - גם עליהם חל החוק הישראלי, וכאזרחי המדינה חלות עליהם כל החובות והזכויות שלה.
גבולות הקו הירוק נקבעו בהסכמים בינלאומיים ומוּכָּרִים גם בשם "גבולות 1948" – השנה בה הוקמה המדינה, במהלכה נקבעו, וזמן קצר לאחר מכן הוכרו על ידי האו"ם וכל הגופים הבינלאומיים.
כל מה שהשתנה לאחר מכן לא זכה להכרה בינלאומית.
רוב מוחלט של אזרחי ישראל מתגוררים בתוך גבולות הקו הירוק.
גבולות הקו הירוק, קווי 1948, הם הבסיס לקיומה של המדינה. בתוכם נוצקו יסודות החברה הישראלית, כלכלתה, תרבותה וכל מערכות השלטון שלה. בתוכם קיימים רוב הערים והמועצות, הקיבוצים והמושבים. שם כל מרכזי העסקים הגדולים, משרדי הממשלה, הפארקים ואתרי הנופש, המלונות, וחופי הים. הנה הם במפה:
המפה מימין: ישראל
בגבולות 1948 - בצבע הבהיר.
לחצו להגדלה.
משמאל: ישראל בגבולות 1948 - מפה מפורטת עם סימון הקו הירוק.
לחצו להגדלה.
מחוץ לגבולות הקו הירוק מנהלים את חייהם עוד כחצי מיליון אזרחים ישראלים.
הם מתגוררים בשטחי יהודה ושומרון ("הגדה המערבית") - בערים, במועצות מקומיות ואזוריות, וביישובים קטנים המוכרים יותר כ"התנחלויות". בדרך כלל מדובר בציבור דתי או חילוני מסורתי, וההשתייכות הפוליטית והחברתית שלהם נחשבת ימנית שמרנית.
אורח החיים שלהם, ביישובים שמעבר לקו הירוק, זהה לגמרי לאורח החיים בישראל – יש להם בתי ספר, בתי כנסת, וקניונים, וקופת חולים, ותחבורה ציבורית, ומתנ"סים, טיפת חלב, וגנים ציבוריים. מדברים שם בעברית, משלמים ארנונה, חשמל ומים, מס הכנסה וביטוח לאומי, צופים בערוצי טלוויזיה ישראליים, מדברים בטלפון של חברות סלולאר ישראליות, מפקידים המחאות בסניף הבנק המקומי.
שורה תחתונה: הם ישראלים לכל דבר ועניין.
ובכל זאת, הם מתגוררים בַּ"שְטָחִים" – כך מגדירים אותם בשיח הישראלי היומיומי. כלומר: מתגוררים באחד היישובים שנמצאים בשטחי יהודה ושומרון. זו היא "כוכבית" - הערת שוליים שמציינת סיווג רב משמעי: הישראלים האלה מסווגים כמי שמתגוררים מחוץ לקו-הירוק, בשטחים שנכבשו לאחר מלחמה עם הירדנים, ולא סופחו רשמית למדינת ישראל.
המקום בו הם מתגוררים - ה"שטחים" - שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית. בסמיכות קרובה מאד ליישובים השייכים לרשות הפלסטינית, באזור שהוא מוקד הסכסוך היהודי-ערבי, אזור נפיץ מבחינה ביטחונית. אזור שרוב הישראלים לא מוכנים להתגורר בו. ויש גם כאלה שכף רגלם לא תדרוך בו לעולם - מסיבות פוליטיות, חברתיות, ביטחוניות.
בין שטחי ישראל המקורית לשטחי יהודה ושומרון - הקו הירוק הוא למעשה קו וירטואלי. רק בקטעים אחדים נבנו חומות וגדרות. בחלקים האחרים, למעשה ברוב תוואי השטח, אין שום סימון ורק מי שמכיר את הסביבה יודע כי מדובר במה שהיה פעם קו גבול.
הנה מפת "השטחים" מחוץ לגבולות הקו הירוק:
קישור לציוני הדרך הממוספרים
במפה אינטראקטיבית של ויקימסע - כאן
יש עוד שטח שנמצא מעבר לקו הירוק: רמת הגולן - חבל ארץ הררי בצפון הארץ, ממש מעל ים כנרת ונחל ירדן.
רמת הגולן (או בקיצור: "הרמה") נכבשה ב-1967, במלחמת ששת הימים, כשני עשורים אחרי שנקבע הקו הירוק. מתגוררים בה כ-50 אלף תושבים ואזרחים ישראלים, כמחציתם דרוזים או עלווים, והיא מפורסמת בעיקר בגלל אתר הסקי על הכיפה המושלגת של הרי חרמון, אתר שאליו נוהרים מדי שנה מאות אלפי ישראלים כדי לבלות ולנפוש.
רמת הגולן עברה סיפוח רשמי, ומוגדרת בחוק הישראלי כחלק בלתי נפרד מהמדינה.
הקונצנזוס הישראלי לגביה כמעט מוחלט: אף ישראלי לא יסווג את תושבי הגולן ויאמר עליהם שהם "מתגוררים בשטחים". קיימת גם הסכמה כמעט מוחלטת בין האזרחים היהודים של המדינה, כי ישראל אינה יכולה לוותר על רמת הגולן בגלל הטופוגרפיה שלה - מיקומה הנישא מעל ישובים ישראלים, ובגלל ההיסטוריה שלה כמקום שממנו הופגזו היישובים.
מעט מדינות, ביניהן ארצות הברית, מכירות ברמת הגולן כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. האו"ם ורוב הקהילה הבינלאומית אינן מכירות בכך.
אין שום סימן שיכול להעיד על מה שהיה פעם הקו הירוק בין רמת הגולן לקווי 1948, מלבד במפות ישנות.
בשטח עצמו אין גדרות או מכשולים. פה ושם בצידי הדרכים נותרו שלדי רכב צבאי מפויח, שדות מוקשים שלא פורקו, מוצבים סורים נטושים – זכר למלחמות שהתנהלו כאן בין ישראל לסוריה, ובסיומן נכבשה הרמה והיתה לחלק בלתי נפרד מישראל.
הנה מפת רמת הגולן:
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
