מָתנָ"ס
מרכז קהילתי בסגנון ישראלי ייחודי.
קיים בכל עיר, בכל מועצה מקומית או אזורית.
המתנ"ס (מרכז תרבות נוער וספורט) הוא מקום שהולכים אליו כדי לגוון את שעות הפנאי, ליהנות מתחביבים, להעשיר את הגוף ואת הנפש.
הוא חי ונושם פעילויות מהבוקר עד שעות הלילה המאוחרות, ומציע אותן לכל הגילאים - חוגי העשרה לילדים, וחוגים של ברידג' לגימלאים, יוגה למתחילים ושחמט למתקדמים, התעמלות ושחיה, ג'ודו וטאקוונדו, ציור וריקודי עם, ציור ופיסול, אמנויות הבמה, מקהלה וסרטי איכות... ועוד ועוד, ככל שההנהלה המקומית דינמית ויצירתית והתוכן עשיר ומגוון.
המתנסים פועלים בעידוד המדינה או הרשות המקומית ונהנים מחסויות ותרומות. הפעילויות שלהם לא בחינם, אבל המחירים מתאימים לכל כיס, ונמוכים בהרבה מכל האפשרויות המקבילות בשוק הפרטי. וזה כל הרעיון של מתנס – להנגיש אותן לכל קהילה.
לוח פעילות חודשי במתנס של היישוב הקהילתי מתן במזרח השרון
לחצו להגדלה
המתנסים נמצאים בשכונות בערים, במועצות המקומיות וביישוב קהילתיים. הם חוצים מגזרים ופועלים גם במקומות ריכוז מגזריים, כמו: יישובים חרדים וערבים.
בכולם, אופי הפעילות זהה, פחות או יותר.
יש מי שמנצל אותה לגיבוש קהילתי במובן הרחב ביותר, כמו ביישובים קהילתיים או מועצות אזוריות, ומציע סל של פעילויות לכל המשפחה ולכל הגילאים. ויש מתנסים, בעיקר אלו שבערים גדולות בהן הקשר הקהילתי רופף יותר, ובהם מתרכזת הפעילות לקבוצות גיל שונות באופן נפרד.
מתנ"ס הוא חומר גלם טוב לאדריכלים, והם משקיעים בו דמיון, יצירתיות ופונקציונאליות.
רוב המתנסים תוכננו ונבנו באופן ייחודי שמאפיין את הפעילות שמתרחשת בתוכם – מבנה עם חדרי פעילויות, ואולם ספורט ואולם הרצאות וספרייה ושטחים פתוחים לפעילות חוץ. חלקם בנויים כמתחם גדול המשתרע על שטח נרחב, ובו בריכה, מגרשי ספורט ומתקנים ייחודיים.
המתנ"ס מחובר להווי הישראלי ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
הוא משבץ חלקים יצירתיים של פעילויות אל הפסיפס הענק של קהילות שונות ותחומי עניין ייחודיים לאזרחי ישראל, ויש לו חלק מרכזי בתרבות המתפתחת כאן מזה 75 שנים.
חתיכות היסטוריה
לפני המתנ"ס, היה "בית העם" – מבנה שהוקם במרכזי ערים ויישובים והיה פעיל בתקופת היישוב העברי ולאחר הקמת המדינה, עד שנות ה-70. בית העם היה מוקד משיכה לפעילויות תרבות בעיקר של מבוגרים.
לילדים ובני נוער היה אז את המרחב השכונתי התוסס.
אחרי שנגמרו הלימודים בבית הספר הם ירדו מהדירה אל החבר'ה מהשכונה.
בנייני הדירות היו נמוכים, עד 4 קומות, מוקפים בחצרות שבהן נשתלו ערוגות פרחים ועצי נוי, ורחבות דשא קטנות ומוריקות. בכל רחוב היו שטחים פתוחים וגנים ציבוריים שהיו להם כמקום מפגש אולטימטיבי. הם שיחקו "סטנגה" ו"ג'ולים", ומשחקי רחוב ושכונה במגוון רחב ומצומצם.
מי שרצה לצרוך פעילות ממוסדת ומגוונת, הלך לתנועת נוער, או לספריות הציבוריות שם קיימו לפעמים חוגים צנועים.
משפחה בעלת ממון יכלה להרשות לילדיה חוגים פרטיים. אמנם המבחר לא היה גדול, והמחירים יקרים, אבל מה לא עושים בשביל להרחיב את אופקיהם של הילדים - חוגי באלט וחוגי ריתמיקה, קונסרבטוריון למוסיקה, שיעורי עזר במקצועות ליבה, התעמלות וספורט ועוד ועוד תחומים בעלי עניין לילדים ובני נוער שהוריהם היו מוכנים להשקיע למענם.
מתנ"ס ראשון בישראל הוקם ב-1969, ביישוב הצפוני קרית שמונה, שנחשב "עיירת פיתוח".
אחריו הוקמו מתנ"סים בדימונה, ירוחם, שדרות, לוד, מגדל העמק ובכל עיירות הפיתוח האחרות בצפון ובדרום. עיירות אלה הוקמו אחרי קום המדינה ופירוק המעברות. התגוררו בהם עולים חדשים שאיכלסה המדינה בשיכונים, במהירות ובלי תכנון לטווח ארוך. העולים זכו לתשומת לב מועטה של הממסד הישראלי, לא הבינו מה קורה כאן ולא הצליחו להתערות בחברה הישראלית.
המתנ"ס שהוקם בכל עיירת פיתוח פתח דלת ראשונה לחיבורה עם התרבות הישראלית. הקמתו נועדה ליצור גיבוש חברתי וקהילתי - בעיקר לדור הצעיר, שהסתובב חסר מעש ולא מצא בילוי הולם לשעות הפנאי. ועל הדרך, היתה זו הזדמנות גם לפעילות של מבוגרים.
הצלחת המתנ"סים היתה למעלה מהמשוער, ולאט לאט הם חדרו אל הערים – קודם לאוכלוסיות מוחלשות בשכונות מצוקה, אחר כך כבר התאימו את עצמם לשכונות מבוססות בכל מקום ברחבי הארץ, והציעו פעילויות לשעות הפנאי לבני כל המעמדות ובני כל המגזרים.
מתנס מגדל העמק בין הראשונים שהוקמו, 1970
בשלהי המאה ה-20, הנוף האורבני בישראל עבר שינוי.
השטחים הריקים החלו להיעלם - כל מגרש ריק נרכש על ידי קבלנים ויזמים. וכל מגרש פנוי נוצל לבנייה של בניינים גבוהים ומגדלי דירות. הגידול ברכישת מכוניות הביא לחיסול החצרות של הבניינים הישנים ובמקומם נבנו מסביב לבניינים, חניונים למכוניות של הדיירים.
המרחב השכונתי הצטמצם באופן משמעותי, עד שבני הנוער איבדו אותו לגמרי ולא מצאו בו מקום לעצמם. הם ננעלו בבניינים הגבוהים, מרובי דירות, ומהחדר שלהם בדירה המשפחתית ניהלו שיחות טלפון עם חברים בני גילם מבית הספר, וצפו בתוכניות טלוויזיה שריתקו אותם לבית.
את הריק התרבותי שלהם מילאו המתנסים שנבנו בזה אחר זה בכל שכונה. זה המקום היחידי בו הם יכולים להיפגש ולהרחיב את מעגל החברויות. גם המעטים שהולכים לסניף המקומי של תנועת נוער, ימצאו לעצמם חוג מתאים באחד המתנסים הקרובים לביתם.
מלכתחילה, תוכננו המתנסים להתקיים "במעגל כלכלי סגור" – ללא תמיכה ממשלתית או עירונית. הצלחת המתנס ויכולתו לפעול ללא גרעון תקציבי תלויה ביכולת של מנהליה לקיים בו מגוון של פעילויות.
פעילויות לנוער בלבד לא יכלו לסגור את המעגל הכלכלי, וכדי להבטיח את הצלחתם, החלו להציע פעילויות גם למבוגרים.
בשנות ה-80 נמצאו "פלחי שוק" פוטנציאליים: בני הדור שהקימו את המדינה ויצאו לגמלאות, עם שפע של זמן פנוי ופנסיה תקציבית וחסכונות בבנק. להם הותאמו חוגים ייחודיים, והם החלו לבקר במתנס הקרוב לביתם. אחריהם הגיעו הצעירים יותר, בני ארבעים פלוס, שמצאו מגוון פעילויות ברוח שנות ה-2000 – חוגי יוגה, פילאטיס, הפרשת חלה, חבורות זמר, לימודי שפות ועוד.
במשך שישה עשורים תרמו המתנסים תרומה מכרעת לעיצוב התרבות וההווי הישראלים.
הם ליוו את בני הנוער שהתמכרו למסכים, והציעו להם מגוון פעילויות חברתיות וחוגים שתרמו לצמיחתם. הם שינו את תרבות הפנאי והציעו לכל אדם בכל גיל ומכל מגזר - מקום לבילוי, למחשבה, ליצירה, למפגש ויצירת מעגלים חברתיים, ולהעצמה אישית.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
