חג יהודי שנחגג בישראל מדי שנה.
התאריך שלו נקבע לפי לוח השנה העברי, י"ד באדר, ובהתאמה ללוח הגרגוריאני: מתישהו בין חודש פברואר לחודש מרץ.
זה התאריך בו נחגג בכל קהילה יהודית ברחבי העולם. כך גם רוב היהודים בישראל. אבל, בגלל מנהגים שונים הקשורים להלכה היהודית, יש מיעוט של כמיליון אזרחים יהודים, באזורים שונים בארץ (כמו: אזור ירושלים, עכו, צפת, ועוד) שאצלם יום החג נקבע למחרת, בתאריך ט"ו באדר, ובגלל הפיצול הזה, נמתח פורים לעוד יום נוסף ולא חגיגי במיוחד, שמשאיר באוויר סימנים של חג.
פורים הוא חג של אווירה.
יש לו בסיס דתי, והוא מלווה את העם היהודי במשך אלפי שנים.
בהוויה הישראלית הוא מוכר יותר בזכות האווירה הקרנבלית שאופפת אותו – מסיבות וחגיגות המוניות עם תחפושות, ושמחה מוחצנת שפורצת מעבר לגבולות.
לעומת חגים יהודים אחרים, פורים נמצא בדרג משני בחשיבותו הדתית. יש לו סממנים של חג, כמו: טקס מסורתי, מאכל ייחודי, תפילות וברכות – כל אלה משתלבים בשיגרה היומית ולא שוברים אותה לגמרי אבל בהחלט ניכרים בשטח.
מערכת החינוך בישראל יוצאת ליומיים של חופשה מאורגנת – מגני הילדים ועד בתי ספר תיכון. המשק מתנהל כרגיל אך עובר למצב של האטה מסוימת בפעילות השוטפת, והפעילות המסחרית והיצרנית מתאימה את עצמה למצב הרוח המרומם באווירת הפורים. חוקי העבודה מאפשרים לעובדים שכירים לצאת ליום של חופשה אבל מי שמנצל אותו הם בעיקר הורים שחוגגים על ילדיהם.
מה הסיפור של פורים ?
במורשת היהודית חוגגים את היום כהודיה על אירוע שהתרחש לפני למעלה מ-2000 שנה. במהלכו נרקמת מזימה להשמיד את אנשי הקהילה היהודית בעיר שושן, בירת האימפריה הפרסית. המזימה נכשלה, הודות לגיבורה יהודייה, אסתר המלכה, שהצליחה להפוך את התוצאה ולגרום לחיסולם של הזוממים, חורשי הרעה.
פרטי האירוע כולו מסופרים ב"מגילת אסתר" - אחד מספרי התנ"ך, והדמויות העיקריות בו הן:
אחשוורוש - מלך האימפריה הפרסית.
המן (הרשע) – המשנה למלך, יוזם רעיון ההשמדה.
אסתר – גיבורת המגילה, אחת מנשותיו של המלך, שמצליחה לסכל את המזימה, ולהפוך את אחיה היהודים מקורבנות למנצחים על ידי חיסולו של המן וחבורתו.
מרדכי – הדוד היהודי של אסתר, האיש מאחורי הקלעים שמניע את אסתר ואת העלילה כולה.
ארבע הדמויות האלה באות לידי ביטוי בסמלים שונים שמייצגים את החג. אפשר לקרוא עליהן ועל הסיפור כולו בהרחבה: בערך פורים בוויקיפדיה.
מגילת אסתר מהמאה ה-18
המוזיאון המלכותי אונטריו, קנדה
מה קורה בפורים ישראלי?
כמו כל החגים היהודיים, האירועים מתחילים בערב שקודם לתאריך הנקוב, ונמשכים מהלילה אל היום.
עם רדת הערב מתקיים הטקס הפותח את לוח הזמנים הפורימי. בבתי הכנסת הפזורים ברחבי ישראל, מקריאים את "מגילת אסתר" מתוך מגילת קלף אותנטית שנכתבה על פי תקן הלכתי. בהקראת המגילה משתתפים בעיקר ישראלים וישראליות דתיים ומסורתיים. הם מקשיבים להקראת כל הסיפור המופיע במגילה ונוטלים בה חלק פעיל. במיוחד באיזכור שמו של המן, שם שמעורר הרעשה וקריאות בסגנון "בוז".
לאחר צאתם מבית הכנסת, ישתלבו באירועים אחרים, כמו כל הישראלים, כל אחד על פי בחירתו ומנהגיו.
עבור רוב הציבור הישראלי מדובר בערב שמשרה אווירה שמחה ומצב רוח מרומם, וכמו שאומרים בעברית מדוברת: "עושים שמח" - יש מי שיילך למסיבה פרטית, למופע בידורי או לחגיגות המוניות, ויש כאלה שיישארו בבית לצפות בטלוויזיה באחד הערוצים שמשדר קומדיות, או תוכניות עם סטנדאפיסטים ושאר מצחיקנים.
למחרת, יום הפורים, האווירה ברחובות הערים מקבלת צביון קרנבלי ולמרות שהעסקים כרגיל, היא ניכרת בכל פינה.
פורים הוא חג של מסכות ותחפושות.
אלה המוצרים המבוקשים ביותר בחג, ורואים אותן ברחובות, בקניונים, באירועים המוניים ובמסיבות. בולטים במיוחד: ילדים ובני נוער שנערכים ליום הזה זמן רב, ועוסקים במחשבה על בחירת התחפושת המתאימה, שתהיה שונה בכל שנה.
בחירת התחפושת היא חוויה משפחתית שמתחילה הרבה ימים לפני פורים. אז מתמלאים החנויות במגוון תחפושות שמביאות לידי ביטוי את רוח התקופה. הדמויות שנבחרו לככב בתחפושות משתנות בכל כמה שנים, בהתאם לגיבורי הילדים, לנושאים העומדים על סדר היום הציבורי – יש דמויות מסורתיות ממגילת אסתר, כמו: מלכת אסתר והמלך אחשוורוש, יש דמויות מהווי היום יום, כמו: חייל ושוטר, ויש גיבורי סדרות טלוויזיה כמו: אנה ואלזה או גיבורי על כמו סופרמן ובאטמן, ויש גם דמויות קונספט או רעיונות נושאיים, כמו: תחפושת של חומרים מתכלים לשמירה על איכות הסביבה.
החגיגות מגיעות לשיא בשעות הבוקר המאוחרות עד הצהריים.
אז, מתקיימת בכל עיר מרכזית, תהלוכה קרנבלית שנקראת בעברית מדוברת: "עדלאידע". התהלוכה מושכת אליה בעיקר ילדים ובני נוער שמגיעים בתחפושת מלאה וצועדים לבד, או עם ההורים, לאורך מסלול שנקבע מראש.
צעירים ומבוגרים עושים במסכות שימוש סמלי, וישקיעו בתחפושת מושלמת רק במקרה שהם מוזמנים למסיבת תחפושות רשמית, בלילה השמח.
פריצת הגבולות באה לידי ביטוי גם בצריכת אלכוהול, ובמיוחד במגזרים החרדים. שם מקיימים התכנסויות המוניות לשירה וריקודים, מעשי ליצנות ושתיית אלכוהול מעל ומעבר למותר בכל ימות השנה.
תהלוכת העדלאידע בחולון, 2018
עוד מסממני פורים ברחובות ובבתים:
"אוזן המן" – מאכל לאומי ייחודי לפורים. זהו מאפה קטן ומשולש, העשוי לרוב מבצק מתוק וממולא בפרג, שוקולד או במילוי אחר.
"משלוח מנות" – מנהג שרווח בעיקר בקהילות מסורתיות ודתיות: לשלוח לחברים ולבני משפחה אריזות קטנות של חטיפים ומאפים. כולל, כמובן: אוזני המן.
"רעשן" – סוג של צעצוע המפיק רעש צורם במיוחד. במקור, נעשה בו שימוש בבתי הכנסת בשעת הקראת המגילה (ראו למעלה) באיזכור שמו של המן הרשע, אבל הוא הפך להיות פריט חובה במסיבות ובחגיגות היום בכל מקום.
מיקומו של פורים בלוח השנה: על קו התפר שבין סוף החורף לתחילת האביב.
האקלים לא צפוי, ומשתנה משנה לשנה - לפעמים מזג האוויר גשום וקר, ומבטל את החגיגות ההמוניות, לפעמים השמש זורחת ומאירה פנים לחוגגים.
וכמו חנוכה שנחגג כחודשיים לפניו – זוהי בסך הכל עוד אתנחתא קלילה בין עונת החגים הגדולה (ראש השנה וסוכות) לבין חג הפסח; טעימה של מסורת ופולקלור עם הזדמנות לחזק שורשים ומורשת; עוד סיבה למסיבה ולהרמת מצב הרוח המשפחתי והקהילתי, בלי לשבור את השיגרה יותר מדי.
ומי שמסתכל על לוח השנה הישראלי יכול לזהות כבר סימנים ראשונים המבשרים על סיומה המתקרב של עונת "העסקים כרגיל". זו שנמשכת חצי שנה – בין עונות החגים הגדולות.
משלוח מנות
רעשן
אוזן המן
חתיכות היסטוריה
חג הפורים, שנקבע כתזכורת להצלה גורפת בגולה הפרסית, היה במשך למעלה מ-2,000 שנה חג גלותי במהותו, והחגיגות סביבו עוצבו בצל קהילות פזורות וחסרות ריבונות.
בבסיס החג עמד הרעיון של היפוך ומהפך –" מיגון לשמחה ומאפילה לאור".
החגיגות היהודיות על הנס וההודיה, התנהלו עם כמה עקרונות דתיים: קריאת המגילה, משלות מנות ומתנות לאביונים, ומעל הכל: שמחה שפורצת גבולות - שאפשר בה לשתות, להשתכר, לקיים מסיבות וליהנות מליצנים ובדחנים.
ביטויים "קרנבליים" וחיצוניים של פריצת גבולות חברתית התחילו והתעצמו בעיקר בימי הביניים. מנהג התחפושות, שהחל ככל הנראה באיטליה במאה ה-15, הושפע מקרנבלי הגויים המקומיים. התחפושות המוקדמות היו לרוב פשוטות או קשורות לסיפור המגילה.
לאלה נוספו אירועים תיאטרליים ומשחקים חברתיים, וכל אלה יצרו הווי שמחבר את אנשי הקהילה ותורם לעיצוב אופייה היהודי.
המפנה הדרמטי חל בתחילת המאה ה-20.
אז החלה לפעול התנועה הציונית, עם חזון לאומי שיקבץ את יהודי כל העולם ויצוק תוכן שהולם את רוח העידן המודרני. מתווי הדרך, רובם מהזרם החילוני, המשכיל, עיצבו מחדש כמה מחגי ישראל המסורתיים, ביניהם גם פורים - אותו ביקשו "להפוך" מנס גלותי לחג של גבורה לאומית וריבונות. בעוד בגלות פורים היה חג של הישרדות נסית בצל זרים, ביישוב העברי הפך לחג של כוח עברי יוזם.
השינוי בא לידי ביטוי ב"עדלאידע" - מצעד רחוב ססגוני שהומצא בתל אביב בשנת 1912. במקום הליצנות הסגורה והתמימה של מסיבות פורים במעגלים סגורים, העדלידע הפכה למצעד פומבי, ראוותני וחוץ-דתי שנועד להפגין את חיוניות התרבות העברית.
התחפושות כבר לא היו רק מחווה לאסתר ומרדכי, אלא שיקפו גם אירועים לאומיים ודמויות עכשוויות, שהעבירו את מרכז הכובד מחצר המלך אחשוורוש אל הרחוב העברי המשוחרר. העדלידע סימנה את הפיכת החג, מחג של פזורה וציות לחוקי הגויים, לחג של עם המפגין את כוחו וריבונותו בראש חוצות.
תהלוכת העדלאידע בתל אביב, 1929.
אחרי קום המדינה, קיבל פורים מעמד של חג לאומי, בו מערכת החינוך יוצאת לחופשה קצרה והעובדים השכירים רשאים להיעדר ביום הזה מהעבודה כחלק מימי החופשה השנתית שלהם.
העדלידע המשיכה להיות אירוע מרכזי, תחילה בתל אביב, וממנה התפשטה לערים גדולות אחרות.
המבוגרים מצאו סיבה למסיבה, ויצאו להתהולל ולהשתכר והאמרגנים מצאו יום טוב להופעות אמנים שיודעים להצחיק ולבדר. פעם היו אלה הגשש החיוור והתיאטרונים הסאטיריים, אחר כך החליפו אותם סטנדאפיסטים שממלאים אולמות ביום השמח הזה, שמגיע רק פעם אחת בשנה.
תחפושות הילדים עברו שינויים, מתקופה לתקופה והדמויות שזוכות לככב בהן מבטאות את רוח התקופה.
בשנות ה-50 וה-60, התחפושות ביטאו את הרוח הציונית והילדות התמימה: חיילים ושוטרים, פועלים וקיבוצניקים, חלוצים וחלוצות, וגיבורי תרבות כמו: דנידין הרואה ואינו נראה, ובזוקה ג'ו.
בשנות ה-70 וה-80 החברה הישראלית נפתחה להשפעות אמריקאיות ואירופאיות (בעיקר עם כניסת הטלוויזיה הצבעונית). הגיבורים היו: דרדסים, סופרמן וספיידרמן,
משנות ה-90 רואים יותר את "בת הים הקטנה" את "פו הדוב", וסלבריטאים מתחומי הבידור והספורט.
במאה ה-21, עם בוא האינטרנט לחיינו חדרו לתחפושות גם דמויות מהגיימינג הוויראלי, כמו: פורטנייט ומיינקראפט.
במלאת למדינה 75, פורים הוא חג שמח מאד. חוגגים אותו כל היהודים, ללא הבדל מגזרי או דתי. משתלבים בו אלה לצד אלה, רעיונות דתיים מסורתיים יחד עם רעיונות לאומיים וגוונים רב-תרבותיים.
וכמו חנוכה שנחגג כחודשיים לפניו – זוהי בסך הכל עוד אתנחתא קלילה בין עונת החגים הגדולה (ראש השנה וסוכות) לבין חג הפסח; טעימה של מסורת ופולקלור עם הזדמנות לחזק שורשים ומורשת; עוד סיבה למסיבה ולהרמת מצב הרוח המשפחתי והקהילתי, בלי לשבור את השיגרה יותר מדי.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
