מתחילת שנות 2000, צה"ל איבד את מעמדו כ"צבא העם".

מספרם של הישראלים המשרתים בצבא הסדיר פחת עד לכדי מחצית, וכוחות המילואים הצטמצמו בעשרות אחוזים עד שכמעט ולא נחשבו בסדר הכוחות השוטף להגנה על הגבולות. ראש הממשלה הראשון בתחילת המילניום, אהוד ברק, שבעצמו היה גם רמטכ"ל, טבע את הביטוי "צבא קטן וחכם" שמתאים את עצמו למציאות הישראלית ומשתלב בקידמה הטכנולוגית בתחומי הלחימה והביטחון השוטף.

גם המוזיקה נשמעת אחרת.

הטכנולוגיה פתחה ליוצרים גבולות אינסופיים של הפקות מוזיקליות, והאינטרנט הציע ערוצי תקשורת חדשים להשמעת השירים, כמו: יוטיוב, ספוטיפיי, ופודקאסטים ופלייליסטים. מצעדי הפזמונים כבר לא קובעים את הפופולאריות של שיר או זמר, והכוכבים נולדים בתחרויות ריאליטי מוזיקליות בטלוויזיה.

חיילים וחיילות מגיעים לשירות הצבאי עם טלפון נייד, ממנו הם צורכים את המוזיקה האהובה עליהם בערוצי השמעה שבחרו או בפלייליסט שהכינו בעצמם. במהלך השירות, בצאתם לחופשה, ישיגו כרטיסים בהנחה לחיילים למופע של הזמר או הזמרת האהובים עליהם. בבסיס בו הם משרתים רק לעתים נדירות יוכלו להיות מצ'ופרים בהופעה מוזיקלית של אחד מההרכבים שקיימים בצה"ל.

​​

במלאת למדינה 75 שנים, ונכון לשנת 2023, צה"ל ממשיך לקיים מסגרות של שירה ונגינה, במסגרת ענף תרבות ובידור. מתקבלים אליו חיילים שהתגייסו ומעוניינים להשתבץ בתפקידי שירה, נגינה, משחק, הפקה והפעלת מערכות הגברת קול. הזמרים והנגנים בלהקות הצבאיות מופיעים באירועים וטקסים בכלל יחידות צה"ל ובאירועים ממלכתיים ומשרתים בתפקידי שירה ונגינה בקלידים, גיטרה, גיטרה בס או תופים.

המסגרות האלה עדיין נקראות "להקה צבאית", אבל כל מי שהיו כאן בשנות ה-60 וה-70, יודעים כי מדובר במשהו אחר לגמרי ממה שהם הכירו. השם נשאר אבל התופעה כבר חלפה מהעולם.
הלהקות הצבאיות ההן, מהתופעה, עברו למדפי הנוסטלגיה.
תקליטיהן נמכרים בחנויות יד שנייה, והסיפורים עליהם מסופרים ברשתות החברתיות ובאתרים העוסקים בזיכרונות ילדות. ברשימות ההשמעה של אתרים כמו יוטיוב וספוטיפיי יש כמות נכבדה של צפיות והאזנות לשירי הלהקות הצבאיות, ותגובות שנכתבות במצב רוח של געגועים למשהו שטוב שהיה ואיננו עוד.