-פרק 3-
אריק איינשטיין - כוכב או אנטי כוכב ?
בעולם השואו-ביזנס, אריק איינשטיין נחשב יוצא דופן וחריג.
חבריו מתחומי התרבות ובידור, בנו סביבם הילה של כוכבים. תהילתם היתה חלק מאומנותם – הם התלבשו בהתאם, התראיינו מעל כל במה אפשרית, הצטלמו בפוזות מתאימות, הזמינו כתבי רכילות שיספקו עליהם פרטים עסיסיים, וגררו אחריהם שובל של מעריצים ומעריצות.
התדמית של אריק איינשטיין היתה ונותרה תדמית של אנטי-כוכב.
ככה זוכרים אותו אחרי מותו כי ככה הוא מונצח – ביישן וצנוע, איש של בית ומשפחה, מסתגר בביתו ויוצא לעיתים נדירות כדי לומר משהו, או להיראות באירוע כלשהו. וכל גיחה נדירה כזו, וכל מילה שהוא אומר, מעצימים את ההילה סביבו. מזכירים למעריציו את הקסם שיש בו, את הקול הייחודי, את יופיו, את חוש ההומור שלו.
ואכן, כזה היה רק בחלק מחייו הבוגרים - במחצית השנייה של שנות יצירתו.
אז, בתחילת שנות ה-80 בעשור הרביעי לחייו, נכנס למצב שבלולי, טווה פקעת סביב עצמו, ולא יצא מתוכה אלא כשהיה צריך יחסי ציבור לתקליט חדש שהוציא. אז, היה יוצא ל"ראיון נדיר", בערך אחת לשנתיים, דיבר בקמצנות, נותן לקסם האישי לדבר.
ומתוך הפקעת הזו צמח האייקון התרבותי עד שהיה לפרח מוגן.
תחילת דרכו המוזיקלית היתה שונה לגמרי.
משנות ה-60, ועד אמצע שנות ה-70, הוא נחשף לאור הזרקורים בכמויות גדולות.
אי אפשר היה לפספס את שמו המוזכר ברדיו, במודעות רחוב, בתמונות וכתבות בכל העיתונים. הסלבריטאי החתיך הופיע בהצגות תיאטרון, שר מעל במת בידור, הגיש תוכניות רדיו, כיכב בסרטים וזכה לתואר "גרי קופר הישראלי". צלמי עיתונות וכתבי רכילות תיעדו אותו שר בהופעות, יושב ב"קפה קליפורניה" של אייבי נתן בחברת סלבריטאים, מנסה את כוחו בהדיפת כדור ברזל בקבוצת הפועל תל אביב, מובל על ידי שוטרים לאולם המעצרים בבית המשפט כחשוד בעבירות סמים, טס לחו"ל למסע הופעות באולמות המפורסמים של אירופה ואמריקה, מתחתן באירוע המוני בתיאטרון הבימה, מתגרש, מוצא זוגיות חדשה ומקים משפחה, ושוב ממלא את טורי הרכילות.
כבר אז ריכלו שהוא ביישן ומופנם, "קשה להשגה". יחסי ציבור לא כל כך העסיקו אותו, לפחות כך זה נראה, ואם כן - הוא שיתף פעולה עם זה בקמצנות. את כל מרצו השקיע במוזיקה, בשירים בהתפתחות אמנותית, בחיפוש דרכים חדשות להביע את עצמו.
1969 - אליל הנוער אריק איינשטיין
לשיא פרסומו הגיע, בתחילת שנות ה-70 כשהוביל, יחד עם אורי זוהר, את "חבורת לול".
לול היתה קבוצה של אמנים יוצרים צעירים שהתקבצה על חוף ימה של תל אביב. במשך שלוש שנים, פחות או יותר, החבורה עסקה ביצירה של סרטים, שירים ומערכונים בעלי נופך מרדני במוסכמות חברתיות של השנים ההן. היצירה שלהם, השתלבה באורח חיים פרוע והולל שניהלו, ועוצבה בהשראת רוח "הסיקסטיז" – מרד עולמי של בני הדור הצעיר באירופה ובאמריקה, מרד שחולל שינויים מהפכניים בתרבות העולמית.
חברי לול הביאו את רוח המרד לישראל, באיחור, אבל בעיתוי נוח: בעידן האופוריה ששררה כאן בשנות התפר שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. בזרם המרכזי של החברה הישראלית, החילונית, הנושאת עיניים אל המערב, הקרקע היתה בשלה לצמיחה של כל פריצת דרך אמנותית. מי שהשמיע קול חדשני ויוצא דופן קיבל עידוד מאנשי תקשורת צעירים, בעצמם צעירים ופורצי דרך, שכבשו את העיתונות והרדיו, והכי הכי: את הטלוויזיה הישראלית החדשה שפרצה לחיי הישראלים, ועדיין שידרה בשחור ולבן.
פרחי התקשורת הצעירים עדיין ישבו "מאחורי הקלעים" ומשם כיוונו את אור הזרקורים אל תופעות שנחשבו "פריקת עול" בעיניהם של המבוגרים, בני הדור של מייסדי המדינה.
המראה ה"היפי" נחשב מגניב, ומונחים כמו: "אהבה חופשית" ו"העולם שייך לצעירים" – התנחלו בתודעה והותירו שובלי קסם והתפעמות ובאו לידי ביטוי במילים ולחנים שהתחברו לסגנון המוזיקלי הכובש את העולם.
מנהיגי החבורה לקחו את זה לקצה.
הם סיפקו לבני הדור הצעיר, בידור מופרע שמלגלג על הממסד הקיים, שובר מוסכמות, עושה מה שבא לו באווירה של התפרקות מוחלטת מכל הערכים שצמחו על ברכיהם.
אריק איינשטיין נמנה על מובילי החבורה והיה זָמָר הבית שלה.
השירים שנוצרו שם, נכתבו עבורו והותאמו לקולו. הוא גם היה שותף פעיל ביצירתם. שירים אלה השפיעו רבות על המוזיקה הישראלית ונותרו חקוקים בהיסטוריה שלה כאבני דרך ו"נכסי צאן ברזל".
חבורת לול בפרק אחד מתוך ארבעה
לצפייה בכל הסידרה
הקליקו בקישור כאן
חבורת לול התפרקה אחרי מלחמת יום הכיפורים, באווירת הדכדוך הכללית והטלטלה החברתית שבאו בעקבותיה.
גם חייו האישיים של אריק איינשטיין עברו טלטלה - הוא התגרש והקים משפחה חדשה, ועבר תאונת דרכים שגרמה לו "להוריד פרופיל".
בכל הטלטלות האישיות והלאומיות - הוא לא הפסיק לשיר, אבל הפסיק להופיע ומיעט להיראות בציבור.
מתחילת שנות ה-80, ובמשך כשלושים שנה, הסתגר והקפיד לשמור על פרטיותו - הקיף את עצמו בקבוצה קטנה מאד של אנשים שידעו לגונן עליו ולהוציא לאור רק מה שלא יכול לפגוע בתדמיתו. וככל שבחר להיעלם מאור הזרקורים, הלכה וגברה ההערצה אליו ולתוצרת המוזיקלית שלו.
מאז, גם הלכה והתגבשה דמות האנטי-כוכב.
בלי גינונים של "סטארים" גדולים. בלי להיות נוכח במסיבות ואירועים נוצצים, בלי להצטלם יותר מדי למדורי הרכילות. עבר להתגורר בדירה צנועה בתל אביב הרחק מאור הזרקורים, יחד עם בת זוג (שנייה) שחי איתה ארבעים שנה וביחד גידלו בן ובת – שני ילדים שהוסתרו כמעט לגמרי מעין הציבור, וספק אם מישהו יודע את השם שלהם בלי להיעזר בגוגל או בוויקיפדיה.
כמו השורה שכתב באחד משיריו, הוא אהב "להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים". משם יצא לעבוד באולפני ההקלטות או באתרי צילום לסרטים בהם השתתף כיוצר, שחקן וזמר. וכשלא היה עסוק מדי, נהג לצאת מהבית אל מזנון שכונתי שם פגש כמה חברים קבועים.
החתיך מהפוסטרים, "אליל הנוער" בוגר שערוריות הסמים וההוללות, עבר לדגמן ביישנות וצניעות. בשיחות אישיות התיר לפרסם כי הוא סובל מבעיות ראייה והודה שיש לו פחדים ופוביות שונות, שהתגברו אחרי תאונת הדרכים.
לאורך השנים, איינשטיין סירב לקבל פרסים רשמיים וציבוריים שונים, מתוך בחירה להתרכז ביצירה עצמה ולא במעמד או בתארים. גם כשהוצע לו לקבל את הפרס הנחשב ביותר במדינה – "פרס ישראל" – סירב.
במשך כשלושים שנה, עד מותו ב-2013, המשיך לככב בסרטים, ולשיר ולהוציא תקליטים ודיסקים, כשהוא בוחר בעצמו את היוצרים המועדפים עליו. כל אחד וסגנונו, כל אחד וכשרונו. מדי פעם הגיח לראיון עיתונאי, להופעה "חד פעמית" ו"ראיון נדיר", למשחק כדורגל של קבוצתו האהובה – הפועל תל אביב.
מותו הפתאומי, העביר אותו אל השורה הראשונה של דמויות מיתולוגיות שמקומם מובטח בהיסטוריה של התרבות הישראלית.
זהו פרק אחד מתוך 8 פרקים בפרויקט שעוסק בעיצוב מחדש של המיתוס: אריק איינשטיין. לקריאת כל פרקי הסדרה ניתן להגיע בקישור הבא:
