יאָללָה בָּיי
שתי מילים, שלוש הברות - מסיימים שיחה, ו...יאללה ביי.
ככה אנחנו מדברים:
לוקחים ביטוי משפה אחרת ומשבצים אותה בעברית. בלי לפגוע בשפה הרשמית, שהיא גאוותנו הלאומית, אנחנו מוסיפים לה תבלינים שליקטנו מעמים אחרים - קצת ערבית קצת אנגלית קצת יידיש קצת צרפתית.
זה קוּל. זה גם אחלה וסבבה.
קשה לנו להיות אנחנו עצמנו. יותר עדיף לסרס עברית או לשאול מילים וביטויים שמחברים אותנו אל הקוסמוס...כאילו...מי יכול להכתיב לנו את הכללים - האקדמיה ללשון ? למה מי היא ? עברו הימים שהתכופפנו מול ההנחיות שלה שהתיימרו להיות תורה למשה מסיני. ובכלל, לפני שהם מחליטים עלינו, שימצאו לעצמם שם עברי טהור. או.קיי ? אקדמיה זה לא עברית, ואת זה הם לא רוצים לשנות, אז שיסתמו.
העברית שלנו יפה וחיננית עם כל השילובים מכל השפות.
אשכרה עושים אפגריידינג לשפת הדיבור היומיומית, ומתבאסים מהסמטוחה. נהנים מהסיטקום האמריקאי בטלוויזיה, שותים קפוצ'ינו איטלקי, מתפלספים על צייטגסט גרמני, ושולחים אימוג'י יפני בווָאטסאָפּ אמריקאי, שיש כאלה המתעקשים שהוא בכלל ווֹטס-אָפּ בריטי...
ורק דתיים שבינינו עדיין תקועים עם הארמית. תרתי משמע.
הבנת את זה ?
ככה אנחנו הישראלים מדברים.
ככה תמיד דיברנו, רק מה ? לא שמעו אותנו. לא הקשיבו לשיח היום-יומי שלנו ברחוב, בבית הקפה, בצבא.
כתבו אותנו - בספרים או בעיתונים.
ושם, אצל הכותבים, אנחנו כאילו דוברי עברית של האקדמיה ללשון.
עכשיו כשיש וואטסאפ ורשתות חברתיות - אנחנו כותבים את עצמנו כמו שאנחנו רוצים שיבינו אותנו, בלי פיקוח של אח גדול.
תכל'ס, זה מה יש, ואם בא לך, ויש לך סבלנות לקרוא כמה חתיכות ההיסטוריה, זה כאן למטה, מיד אחרי הקליפ של יאיר הורוביץ.
בינתיים...יאללה ביי.
חתיכות היסטוריה:
עם כל הכבוד לעברית, ויש כבוד, גם היא לא נוצרה יֵש מֵאַיִן.
אבות אבותינו בארץ כנען לא היו כל כך מקוריים. הם לא ישבו באוהל וחיברו שפה.
היה תהליך - בהתחלה דיברו כל בני השבטים בשפה שֵמִית, והיהודים בינם לבין עצמם דיברו באותה שפה פחות או יותר, אבל בניב מיוחד שלהם. אחר כך הם עברו מארץ כנען לארץ מצרים יחד עם השפה והניב, והוסיפו קצת מצרית. חזרו לארץ, כבשו אותה הקימו בית מקדש והיה מקום לדיבורים בשפה עשירה יותר עם השפעות מהשבטים שנכבשו, ומהעמים סביב – צידון, אשור, אדום.
אלפי שנים עברו.
העמים האחרים הלכו לעולמם, רק השבט היהודי שלנו נשאר, ובין הייתר בזכות העובדה שידענו לשמור לעצמנו מנהגים ייחודיים ושפה משלנו. בדרך, השפה העברית קיבלה מעמד מיוחד של "לשון קודש" והוכיחה את עצמה כמכנה משותף יעיל לשמירה על סטטוס של עם.
בגלל שהיינו בקהילות שונות בכל רחבי הגלובוס, כל קהילה אימצה לעצמה מילים וביטויים מהסביבה שלה, והוסיפה אותה לעברית הבסיסית. זה לא חילל את לשון הקודש, זה הוסיף לה חן ייחודי.
עם העברית הזו הגענו אל המאה ה-20.
היא נשאה על גבה אלפיים שנות גלות ומילים שנאספו בדרך – מילים לטיניות ומילים ארמיות, יווניות ורומיות, תורכיות וערביות בניבים שונים.
הכל התקבץ כאן בקיבוץ הגלויות, כשהתחלנו מחדש להתגבש כעם.
את השמירה על הלשון לקחו על עצמם כמה קנאים, שקיבלו הסמכה רשמית להיות אקדמיה ללשון. הם החליטו לתחום את השפה ולקבוע לה כללים מה מותר ומה אסור – רעיון שנשמע הגיוני ונכון לשעתו.
הביצוע הצליח רק חלקית.
העולים לארץ ישראל הביאו איתם מילים וביטויים שאי אפשר היה לקחת מהם. כי מה לעשות... היו מונחים שנשמעו יותר טוב ביידיש, בלאדינו, ברוסית, בערבית - חביבי הלך גוּטֶע גוטע עם אהלן וסהלן. התה התחמם בקומקום עם צ'ופצ'יק. האינטלקטואלים היו מלָטנִים לטינית. זה נשמע יותר דיאלקטי. השיפוצניקים עבדו עם שפָּכטֶל גרמני, ואניני טעם היו מצָרפֶתים בנונשאלאנטיות, ושָאפּוֹ להם.
במאה 21 – מתערבבים כל הגבולות ומסומנים מחדש.
יש עברית ספרותית, ויש מדוברת, יש סלנג של רחוב ויש עברית עניינית ועסקית ועיתונאית. הכל הולך בהתאם לאווירה הציבורית, לטכנולוגיה המתקדמת ומובילה אותנו לדָבֵּר - לא איך שצריך אלא איך שמבינים אותנו.
והאקדמיה ללשון עברית – גם היא עברה מהפך. היא כבר לא מחליטה על דעת עצמה וחכמיה, אלא יורדת אל העם, שומעת איך אנשים מדברים, מנסה לסדר כללים בהתאם, ומכניסה לנו לתוך הפֶּה מילים חדשות, בתקווה שנשמע בקולה.
ולא נותר אלא לברר אצלה איך כותבים את זה:
יַאלְלָה עם שני "למדים" או יאלה עם ל' אחת ?
והאם ביי זה עם שני יודים או בַּי עם י' אחת ?
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
