מילת קודש ישראלית.
מילה שמזיזה הצידה כל עניין אחר. רק צריך לומר "זה עניין ביטחוני" – ומקבלים עדיפות עליונה על פני כל העניינים האחרים.
במדינה מוקפת אויבים שממשיכה לחיות על חרבה מיום הקמתה - אין מצב של רגיעה, והביטחון מעל לכל.
המצב הביטחוני בישראל קובע את המצב הכלכלי, המדיני, המשפטי, החברתי, הדתי.
תקציב הבטחון מהווה שליש מתקציב המדינה, שר הבטחון נחשב לבכיר בין השרים, ועדת השרים לענייני ביטחון היא הוועדה החשובה ביותר בכנסת, ואנשי מערכת הבטחון משמשים בקודש וזוכים להערכה וכבוד – בין אם הם לובשים מדים צבאיים ובין אם הם לובשים בגדים אזרחיים.
עניין ביטחוני מקבל בקלות צו חיסיון בבית משפט, תקציבים ככל שנדרש, חוקים ותקנות שלא מערערים עליהם. הצנזורה קיימת בשבילו בלבד, ואמצעי התקשורת מכבדים אותו, כמעט תמיד, ולא שואלים יותר מדי שאלות.
הביטחון ניכר היטב במרחב הישראלי, וסימנים הברורים טבועים בנוף חיינו:
גדרות סביב יישובים יהודיים לאורך הגבולות, מחסומים בכניסה לישראל מהרשות הפלסטינית, מחסום בכניסה לנמל התעופה בן גוריון, בסיס "הקריה" בתל אביב, בסיס פיקוד צפון בצפת, פיקוד הדרום בבאר שבע, בקו"ם בתל השומר, אנטנות מזדקרות וצלחות לווין בפסגות ההרים בגליל ובנגב, מפעלים שהכניסה אליהם אסורה למי שאין לו סיווג מתאים, מטוסים ומסוקים צבאיים בשמיים, חפץ חשוד, ממ"ד או מקלט בכל בית ישראלי, מאבטחים בכניסה לקניונים, חיילים במדים, מכוניות צבאיות, אזרחים נושאי נשק גלוי.
אלה הם חיינו כבר 75 שנים.
הביטחון עושה אותנו הישראלים למי שאנחנו. התרגלנו לזה, הסתגלנו לזה, אנחנו נושמים את זה, אוכלים את זה, ולא מכירים מציאות אחרת. וכמה שזה לא נעים, זה לא נורא.
ותכל'ס ? הצלחנו למנף את המציאות הזו ולהפיק ממנה כמה דברים טובים. הנה למשל: התעשיות הביטחוניות של ישראל - המצב הביטחוני הוא המנוע של "התעשייה הצבאית" ושל "התעשייה האווירית" ושל "רפאל", ועוד מפעלים רבים בתעשייה הישראלית שמייצרים תוצרת שמתחרה בתעשיות גדולות בשווקים הביטחוניים בעולם כולו.
ישראלים בוגרי מערכת הביטחון נחשבים למותג בינלאומי בתחומי התמחותם. הם יועצים לממשלות במדינות רבות ברחבי הגלובוס, ואפשר לראות את טביעות אצבעותיהם בתחומי מודיעין, פיתוחים מתקדמים של נשק, טקטיקה ואסטרטגיה של גופי ביטחון. מדי פעם אפשר לשמוע על קצין במיל. שמעורב במלחמה כלשהי שמתחוללת ביבשת רחוקה.
ואי אפשר להתכחש לעובדה שאנחנו סטארט אפ-ניישן.
להייטקיסטים שלנו יש מוניטין מכובד בתעשיית ההייטק העולמית... ואיפה הם התחילו את הקריירה ? ב-8200 או באחת מיחידות המודיעין והסייבר של צה"ל, המוסד או השב"כ.
איך אומרים אצלנו ?
אפשר לעשות מהלימון – לימונדה.
עובדה: למרות שמונה מלחמות גדולות שהתחוללו בישראל מאז הקמתה, ולמרות עשרות מבצעים צבאיים שאליהם נשלח צה"ל אחת לכמה שנים, ולמרות הטרור הבלתי נגמר ברחובות הערים בכל הארץ ובבתי היישובים הסמוכים לגבולותיה ולמרות האזעקות וקולות הנפץ שמלווים את היום-יום הישראלי במשך 75 שנים – למרות כל אלה, ואולי בגללם, הכלכלה של ישראל יציבה, מערכת הבריאות שלה נחשבת לאחת המתקדמות בעולם, איכות החיים של אזרחיה גבוהה והיא זוכה לציונים גבוהים בדירוג מדד האושר הבינלאומי.
זה רע ?
זה טוב ?
תלוי את מי שואלים.
אותנו הישראלים אף אחד לא שואל. אנחנו כאן. ומי שלא טוב לו עם זה, עושה רילוקיישן למקומות אחרים בעולם שבהם לא ישמע אפילו פעם אחת את המילה ביטחון.
צמרת הביטחון: צה"ל, שב"כ, המוסד.
מילים ביטחוניות שימושיות: כוננות, אירוע פח"ע, גיוס, התרעה.
סעיף מרשים בקורות חיים: שירות ביטחוני.
מרואיין מבוקש באמצעי התקשורת: ביטחוניסט.
תכונה מנהיגותית: מר ביטחון.
נקודת זכות: קבלת סיווג בטחוני.
ביטחוניסט על אזרחי: רכז ביטחון של היישוב.
פועל יוצא: גדר ביטחון של היישוב.
גאווה ביטחונית: תת מקלע עוזי, כיפת ברזל.
איום ביטחוני שאינו נגמר: האיום האיראני.
עמימות ביטחונית: הכור הגרעיני בדימונה.
הספד: הקדיש את חייו לביטחון המדינה ו/או העם.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
