מוחמד
השם הפרטי הנפוץ ביותר בישראל.
טבלת השמות הפרטיים הנפוצים ביותר, שניתנו לתינוקות שנולדו במדינת ישראל, מתפרסמת מדי שנה. בדירוג השמות, השם "מוחמד" נמצא במקום הראשון, עם מספר גבוה בהרבה מהשמות דוד ויוסף הבאים אחריו בפער ניכר.
פעם אחר פעם, כבר שנים רבות, וגם במצטבר הוא הנפוץ ביותר - מאז קום המדינה ועד שמלאו לה שבעים וחמש שנים, בחרו כ-120 אלף הורים ישראלים לקרוא לבן שלהם: מוחמד. כל ההורים האלה הם אזרחי ישראל, מוסלמים על פי דתם, וכולם משתייכים לאוכלוסיית המיעוט הערבי במדינה.
זהו, ככל הנראה, הדירוג היחידי שבו הערבים נמצאים במקום הראשון.
בתחומים אחרים, כמו למשל: חינוך והשכלה, כלכלה ורמת החיים, פוליטיקה ומשפט - הם נמצאים באמצע הטבלה או בתחתיתה.
זוהי גם תזכורת סטטיסטית לכל מי שמספר את הסיפור הישראלי:
יש כאן כשני מיליון ערבים מוסלמים שחיים בגבולות הקו הירוק, ומוחמד ואחמד ופאטמה וג'נא הם חלק מהסיפור.
יש להם ייצוג מכובד בכנסת וייצוג בענפי התעסוקה. ביניהם: עובדי בניין ורופאים, פקידים ורוקחות, שיפוצניקים ורואי חשבון. מוכרניות ועורכי דין. פארמדיקים ושוטרים. מנכ"לים וראשי עמותות. שוטפי כלים ואחראיות משמרת. עובדות סוציאליות ומוסכניקים.
הם אזרחים ישראלים נושאי תעודת זהות כחולה. משלמים מס הכנסה וביטוח לאומי. מצביעים בבחירות, מקבלים שירותי בריאות של קופת חולים, מחזיקים ברישיון נהיגה של משרד התחבורה.
יש להם חבילה עסקית של תקשורת - הוט או יס, פלאפון או סלקום. יש להם קבוצות וואטסאפ ופרופיל בפייסבוק. רואים אותם נוהגים בכבישי הארץ, קונים בקניונים ומבלים באילת וים המלח.
הערבים המוסלמים הם מיעוט, הם מגזר, והם לא שווים כמו היהודים, והם מדורגים נמוך בהרבה טבלאות סטטיסטיות... אבל הם מונים כשני מיליון איש ואשה, ילד וילדה – וכולם חלק רשמי מהחברה הישראלית.
הסיפור הישראלי, שנכתב בעברית, עוסק בעיקר בכל מה שקשור להיותה מדינה יהודית.
יש בו חגים יהודיים, מאכלים מסורתיים מקהילות יהודיות באירופה וצפון אפריקה, היסטוריה של העם היהודי בת אלפי שנים, קיבוץ הגלויות של יהודים מכל קצווי תבל, צה"ל, מגילת העצמאות, השואה והתקומה, הגלות והגאולה.
לשני מיליון הערבים יש סיפור אחר. נרטיב אחר.
הנרטיב שלהם מנוגד לנרטיב היהודי, ואפשר לקרוא עליו בהרחבה כאן בוויקיפדיה.
תהום עמוקה פעורה בין שני העמים החיים כאן בית ליד בית, רחוב ליד רחוב, יישוב ליד יישוב. התהום מפרידה בין הסיפורים, בין הדתות, בין המנהגים והמסורות, בין אורחות חיים.
שמות ושמות משפחה הם חלק מההבדלים התהומיים.
הערבים המוסלמים חיים במסגרת יותר שבטית, חמולתית, שמרנית. אצלם מקובל להיצמד לשמות אחידים מתוך כבוד לדת ולסמליה, בלי לגוון יותר מדי.
אצל היהודים יש הרבה זרמים ותת-זרמים שאין ביניהם מכנה משותף מלבד יהדותם. קומץ קטן מהם נאמן למסורת המעבירה שמות מדור לדור. כל הייתר, משוחררים מהמסורת הנוקשה ורואים בקביעת השם - עניין השייך למרחב האישי והפרטי של כל משפחה. ביניהם הורים שבוחרים להעניק לילדיהם שמות פופולאריים לתקופתם, ואחרים שמעדיפים את השמות יוצאי הדופן. יש הבוחרים להעניק לילדיהם שֵם שיש לו צליל בינלאומי שנשמע היטב גם בשפות אחרות, ויש הבוחרים שֵם מהתנ"ך וממקורות יהודיים אחרים - ואלה כמו אלה, מגוונים את רשימת השמות הישראלים מהמגזר היהודי, ואין בהם שם אחד ויחיד שיתחרה במוחמד מהמקום הראשון.
עוד על השמות הנפוצים בישראל – כאן באתר ynet.
חתיכת היסטוריה
מאז קום המדינה, ב-1948, ובמשך כשישים שנה, לא נחשפו הישראלים למידע שמוחמד הוא השם הנפוץ ביותר בישראל.
המידע הזה זה גורם אי-נוחות להרבה מאד יהודים אזרחי ישראל. הם לא רצו לדעת והממסד לא כל כך רצה ליידע.
טבלת השמות הנפוצים עוררה, וממשיכה לעורר עניין, מאז ומתמיד.
היא משקפת הלכי רוח ומצבים חברתיים, והיא חומר טוב למחקרים אקדמיים, לספרים, לפוסטים ובלוגים באינטרנט. כלי התקשורת עושים ממנה כתבה פיקנטית ומוצאים לה כותרת שנונה ואיור גרפי יצירתי.
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), מבינים היטב את המשמעות של הטבלה, ואת העניין שהיא מעוררת. מדי שנה, עד שנת 2014, סיפקו את הסחורה הפיקנטית לקהל היעד שלה כמו שהיא הבינה שרוצים שהיא תספק: עם כותרות ברורות שהתייחסו לשמות היהודיים כאל "השמות הישראליים".
גם כלי התקשורת שציטטו את כותרות הלמ"ס לכלל הציבור הישראלי, הלכו בעקבותיה.
הלמ"ס, וכל מי שהזכיר את מוחמד הבן ואת פאטמה הבת, הצניעו אותם, והזכירו רק בדרך אגב כי אלו השמות הנפוצים במגזר הערבי. בלי להדגיש את העובדה שמוחמד הוא הנפוץ ביותר בין כל הבנים שנולדים בישראל, ופאטמה ממוקמת גבוה בדירוג השמות לבנות.
ואז, העלה עיתון הארץ את התהייה, למה זה ככה ?
התעורר שיח ציבורי בעניין, ומאז הלמ"ס מאזנת את הטבלה ואת הכותרות והמסקנות ממנה. כך עושים רוב כלי התקשורת. ולמרות זאת, יש עדיין כאלה שמצניעים את שמות המגזר הערבי.
שורה תחתונה: בשנתה ה-75 של מדינת ישראל דוד ויוסף נחשבים יותר ממוחמד.
בצדק או שלא בצדק. תלוי את מי שואלים ומה השתייכותו החברתית והמפלגתית.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
