אֶגֶד
חברת אוטובוסים הגדולה בישראל.
היא כאן למעלה מ-90 שנה ומדורגת בין עשרת הגדולים במצעד הנוסטלגי "מה הכי ישראלי בעיניך".
האוטובוסים של אגד מסיעים כמיליון נוסעים ביום – ללא הבדל מין, גיל, דת, לאום או מגזר - בקווים עירוניים ובקווים בינעירוניים לכל חלקי הארץ.
אין ישראלי או ישראלית שלא מכירים את האוטובוסים הירוקים עם הלוגו הנפוץ ביותר בכבישי ישראל.
הלוגואים הישנים של אגד
הלוגו הנוכחי של אגד
הלוגו השתנה במשך השנים, וגם החברה השתנתה.
אגד נעה קדימה עם השינויים המתחוללים בכלכלה ובטכנולוגיה – מהתחלה צנועה של קבוצת נהגי משאיות אי אז בתחילת המאה ה-20, צמחה והיתה לחברה ששווה מיליארדים. נכון ל-2023 היא עדיין בבעלות הנהגים שלה בעבר ובהווה, או צאצאיהם – כמה אלפי ישראלים שמחזיקים כל אחד במנייה בעלת ערך כספי רב.
אגד היא מלכת התחבורה הציבורית בישראל.
במשך עשרות שנים היה לה מונופול בקווים העירוניים והבינעירוניים שבהם פעלה. לא סתם מונופול, היא היתה החברה היחידה בשטח.
בשנות ה-90 החליטה הממשלה לפתוח את שוק ההסעות בתחבורה הציבורית, לחברות נוספות. מאז יש חברות אחרות שמתחרות איתה על פלחי אזורי הסעה. למרות התחרות, אגד נותרה הגדולה והחשובה מכולן. האוטובוסים שלה מסיעים כשליש מהנוסעים ברחבי הארץ, הרבה יותר מכל המתחרות.
אגד היא אימפריה של הסעות והובלות - יש לה צי ענק של 4000 אוטובוסים ורכבות קלות, הסעות פרטיות, הובלת חבילות, רשת מוסכים בפריסה ארצית ונכסי נדל"ן רבים.
חתיכות היסטוריה
אגד החלה לנוע בתחילת המאה ה-20, ימי ראשית תקופת "היישוב העברי".
קבוצת נהגי משאיות התארגנו במסגרת שותפות של הרבה מאד אנשים, שכל אחד מהם מחזיק מניה בעלת ערך שווה לכולם. קראו לזה: "קואופרטיב". השותפות הלכה וגדלה ובלעה קואופרטיבים אחרים בתחום ההסעה ההמונית, ועד קום המדינה כבר היו שותפים לה אלפי נהגים ואוטובוסים.
מאז, ובמשך עשרות שנים אגד היתה מונופול התחבורה הציבורית.
האוטובוסים שלה הסיעו נוסעים בכל הארץ בקווים עירוניים ובינעירוניים. הם הגיעו לכל עיר ולכל יישוב בכל מקום ממטולה ועד אילת, גם למקומות הנידחים ביותר. רק לתוך ערי המרכז לא נכנסו – בתל אביב, רמת גן, וכל ערי גוש דן היה מונופול קטן יותר של קואופרטיב "דן".
אגד לא היתה, ועדיין לא, רק קווי הסעה המונית מתחנה לתחנה.
צה"ל נעזר באוטובוסים של אגד, בימי מלחמה ובימי שלום. חיילים בצבא הסדיר וכוחות המילואים עלו על אגד בדרך לבסיס. עולים מנתב"ג הוסעו באגד למעברות ולמרכזי קליטה. מועצות מקומיות, ארגונים ציבוריים ופרטיים שנזקקו להסעות - כולם הזמינו הסעה של אגד, והאוטובוס שלה הסיע את כולם.
אוטובוס של אגד בלבנון, 1982, מלחמת שלום הגליל
המוניטין שלה נצבר בזכות ניהול נכון ויכולות ארגון מעולות...
...וגם בעזרת המדינה. מדינת ישראל היתה צריכה חברה כמו אגד - סוג של מוביל לאומי שאפשר לגייס אותו לכל משימה לאומית, והקואופרטיב נרתם, ותוגמל כמו שצריך.
ולא רק.
בעשורים הראשונים של המדינה, רק ישראלים מעטים החזיקו רכב פרטי.
רוב אזרחי ישראל נסעו בתחבורה ציבורית, ולממשלה היה אינטרס ברור להקל עליהם בדרכם לעבודה או לנסיעות רחוקות. לכן היא שילמה מקופת המדינה חלק ממחיר כל כרטיס הנסיעה, במיוחד עבור נסיעות שאינן כדאיות מבחינה כלכלית - כמו תחנה של אגד ביישוב נידח או בשכונה מרוחקת בעיר.
המחיר המסובסד נקבע בתיאום בין משרד התחבורה לבין אגד, ולקח בחשבון את כל העלויות השוטפות של החברה. גם אם הרווח היה קטן – זה הבטיח לאגד הכנסה יומיומית קבועה של מיליוני שקלים, רובו כסף מזומן.
הכסף הרב שנכנס לקופתה איפשר לה להחליף מדי פעם את צי האוטובוסים, לפתח מוסכים, להשקיע בנדל"ן ולהפוך לאימפריה של תחבורה ציבורית.
כל אחד מהנהגים שקנה מנייה באגד היה "חבר אגד" - שותף בעסק רווחי שהולך וצומח בקצב מהיר. היו כמה אלפים כאלה, שנחשבו בעלי מזל ועוררו קנאה.
הם נהנו ממעמד מיוחד, בשנות ה-50 ה-60 וה-70. כמו טייס באל על, בימינו. אחד כזה היה נחשב אטרקטיבי לנשים צעירות שחלמו להתחתן עם נהג באגד. בתנאי שהוא חבר ומחזיק מנייה, לא נהג שכיר.
באותם ימים היה רווח הביטוי: "חברים יש רק באגד".
משנות 2000, הלך וגבר השימוש ברכב פרטי. תחבורה ציבורית נשארה לשימוש שכבות מוחלשות, וכאלה שמוותרים על נסיעה במכונית פרטית ומטעמי נוחות מעדיפים את האוטובוס של אגד - הוא מרווח ומצויד בכל השכלולים של המאה ה-21, ומגיע בזמן סביר לנוחות הנוסעים. יש עוד חברות הסעה אבל אגד הוא המותג הישראלי הנפוץ ביותר.
המבנה הארגוני של אגד לא השתנה במהלך השנים.
פרט לעובדה הטכנית שכיום היא אינה קואופרטיב אלא חברה בע"מ שיש לה הרבה חברות בנות. בעלי המניות שלה הם נהגים בעבר ובהווה, והיום גם הרבה מאד מצאצאיהם של נהגים ותיקים. הם בוחרים את ההנהלה, והם מתכנסים לאסיפות כלליות מדי פעם, כדי לבחור ולהצביע בעד או נגד החלטות משמעותיות.
בעל מנייה עדיין נחשב כמי שמחזיק נכס יקר, אבל מספרם של הנהגים בפועל שהם גם חברים, הולך ומצטמצם. רוב הנהגים בחברה הם שכירים שעובדים אצל מעסיק גדול שלא נותרו בו סימני ה"קואופרטיב" השיתופי של פעם המעסיק משלם להם משכורת לא גבוהה במיוחד שמבוססת על תחשיבים עסקיים וכדאיות כלכלית שתשאיר את המנייה בעלת ערך גבוה.
במלאת למדינה 75, יש מי שמעוניין לרכוש את המניות. אגד מחכה לאקזיט - שיבוא המשקיע הגדול, ישלוף מהכיס צ'ק ויתן להם תמורה מכובדת על היותם סמל ישראלי מצליח.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
