חוּ"ל
חוּ"ל (ראשי תיבות של המילים: "חוץ לארץ") היא אחת המילים המדוברות ביותר בשיח של הישראלים, וחלק בלתי נפרד מהשיגרה שלהם. היא מוזכרת בהקשרים של נופש וטיול, עבודה או לימודים, רילוקיישן או ירידה – מושגים נפוצים בהוויה הישראלית.
הנתונים של הלמ"ס מוכיחים: רוב מוחלט של אזרחי ישראל (כ-90 אחוזים) יצאו מגבולות ארצם והחתימו דרכון לפחות פעם אחת בחייהם. או כמו שאומרים בעברית מדוברת: יצאו לחו"ל.
זו כבר לא תופעה, או מגמה.
זוהי שיגרה שקיימת עוד במאה ה-20 והתגברה מאד מאז תחילת המאה ה-21: ישראלים מרגישים צורך לצאת מהארץ בה הם מתגוררים ולשהות פרק זמן כלשהו – ימים, שבועות או חודשים - במקום שלא מדברים בו עברית, ולא רואים פרצוף מוכר.
אין פילוח חברתי או מעמדי בין היוצאים. הם משתייכים לכל שכבות החברה הישראלית מהעיר או מהכפר, דתיים או חילונים, יהודים או ערבים. יש ביניהם כאלה שנוסעים בקביעות מדי שנה ואפילו כמה פעמים. ויש כאלה שאין להם תקציב ליותר מנסיעה אחת לכמה שנים.
היציאה המדוברת ביותר לחו"ל קשורה עם טיולים ונופש.
המניע שלה ברור: ישראל מדינה קטנה מאד, יחסית, וגם צפופה, ומוקפת אויבים (סוריה ולבנון) וחצי אויבים (מצרים וירדן). לאזרחים שלה קשה לקפוץ ממנה לגיחה קלה אל המדינה השכנה מעבר לגבול, ברכב פרטי או באוטובוס תיירים. כשהם נזקקים לחופש ונופש בראש שקט, אין להם הרבה ברירות, והאופציה הטובה ביותר למימוש היא לרכוש כרטיס טיסה ולטוס מכאן – לקפריסין הקרובה או ליפן הרחוקה. לסיביר הקרה או לתאילנד החמה. לאיים אקזוטיים או לפסגות מושלגות.
רוב היוצאים לנופש יעשו את זה בחודשי השיא, לפני חגים או בחופשת הקיץ.
יגיעו למתחם נתב"ג שלוש או ארבע שעות לפני מועד הטיסה – לבד, בזוג או עם ילדים קטנים וגדולים. ישתרכו בתור דקה אחרי דקה, מטר אחרי מטר, עם המזוודות בתוך רעש והמולה, ירוקנו את כיסיהם ויעברו את הבידוק הביטחוני, ימלאו את הוראות הכירטוס, ישוטטו בדיוטי-פרי כדי לקנות מוצר פטור ממכס, ולא יהיו רגועים עד שגלגלי המטוס יתרוממו ממסלול האספלט.
וכל זה יהיה שווה להם. כולל עיכובים ותקלות, כמו: איחור בהמראה, דרכון לא בתוקף, משקל עודף של המזוודה ועוד אירועים צפויים ובלתי צפויים...העיקר לצאת מגבולות ארצם הקטנה והצפופה, עמוסת הבעיות - ולנשום קצת אוויר חו"ל.
תיירות חוץ היא תופעה עולמית שאינה ייחודית לישראל.
מי שמתעניין בסטטיסטיקות עולמיות, יראה מדינות אחרות בעולם עם יציאות המוניות של אזרחים מגבולות ארצם. במיוחד באירופה - אזרחי המדינות מסקנדינביה, למשל, עומדים בראש טבלת המבלים בחו"ל שלהם.
אבל איך אפשר להשוות נורווגים או פינים שחוצים את הגבול ברכב משפחתי ונשארים בתוך המרחב הנורדי, עם שינויים קלים באווירה ומזג האוויר – לעומת הישראלים שרוכשים כרטיסי טיסה ושהות בבתי מלון, מצטיידים בדרכון ועולים על מטוס או על אניה שלוקחת אותם למרחב תרבותי אחר עם שפה ומנהגים שונים.
כך גם הגרמני שמבלה בשוויץ או באיטליה, והבריטי שחוצה את הלה-מאנש לצרפת, והאמריקאי שקופץ לקנדה – לכל אלה אין את המכשולים הלוגיסטיים, הכספיים והביטחוניים שיש לישראלים.
ולמרות כל המכשולים, יציאת הישראלי לחו"ל כבר אינה בגדר מותרות אלא חלק מהשיגרה. כמו תור לרופא, כמו קנייה בסופר. היא סעיף קבוע בהוצאות משפחתיות, והיא חלק מהלו"ז הצפוי לשנה הקרובה, או לחודשים הקרובים - תלוי בהכנסה המשפחתית ובמעמד החברתי של היוצאים.
לא רק נופש.
לישראלים יש סוגים שונים של יציאות לחו"ל עם תווית ייחודית:
הטיול הגדול שאחרי הצבא –צעירים שסיימו את השירות הצבאי יוצאים לתקופה ממושכת, של חודשים או שנים, למקומות שונים בעולם.
זוהי תופעה ייחודית שקיימת כבר עשרות שנים.
מיליוני צעירים ישראלים סיימו את שירותם בצה"ל ויצאו מהארץ לפרק זמן של חודשים או שנים - כדי להגיע לג'ונגלים בדרום אמריקה, לחופי תאילנד, לרכסי הרים באירופה, לסוואנות באוסטרליה, ולכל מקום בו יוכלו לחוש תחושה אמיתית של חופש מוחלט מהמסגרת הצבאית ולהיפרד מהתחזוקה השוטפת של ההורים. הסטנדרט שנוצר עוד במאה ה-20, עובר מדור לדור וממשיך להתקיים גם במלאת למדינה 75 שנים.
שליחות – אחד התפקידים הנחשקים עבור ישראלים רבים: לצאת לחו"ל כשליח מטעם מוסד ממשלתי או ארגון ציבורי.
מגוון השליחויות רחב מאד, רובם שמורים לאזרחי ישראל היהודים בלבד: משרד החוץ שולח צוערים לתפקידים דיפלומטיים, משרד הביטחון שולח אנשי אבטחה לנציגויות ברחבי העולם; ארגונים יהודיים עולמיים שולחים שליחים לקהילות יהודיות ברחבי העולם, וביניהם: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הקרן הקיימת ועוד; תנועות נוער ותנועות דתיות שולחות נציגים לסניפיהן בעולם; מתנדבים של "השירות הלאומי" עושים שליחויות של שנה או שנתיים בחו"ל.
אלפי שליחים, משפחות או בודדים, יוצאים מדי שנה מטעם הגופים האלה, לתקופה קצובה, ובשובם לארץ יוצאים המחליפים שלהם.
מסע לפולין – בתי ספר תיכון בכל רחבי הארץ מוציאים מדי שנה אלפי בני נוער לסיור זיכרון באתרים המרכזיים שהיו חלק מהשואה שפקדה את יהדות אירופה במלחמת עולם השנייה. במסגרת המסעות לפולין, אלפי תלמידים ובני נוער יוצאים מדי שנה לחיזוק הנרטיב שמלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה.
יורדים – אלפי ישראלים עוזבים את ארצם' מדי שנה, כדי להגר למדינה אחרת, ועל כך אפשר לקרוא בפרק "היורדים".
ולכל אלה אפשר להוסיף את חובבי מסיבות הטראנס שמתקיימות בכל חלקי הגלובוס, ואת אוהדי מכבי תל אביב שלא יחמיצו משחק של הקבוצה שלהם באליפות עולמית המתקיימת באחת היבשות, ואת הסטודנטים שלא התקבלו ללימודי רפואה באוניברסיטה ישראלית ומצאו אחת בחו"ל, ואת האברכים מהמגזר החרדי שנשלחו לישיבות יוקרתיות, ואת הדוגמניות שמחפשות מסלול באירופה, והאומנים שנוסעים למלא אולמות בהופעה מול קהילות יורדים בכל רחבי העולם, והיבואנים והיצואנים והסוחרים ואנשי ההייטק שנוסעים באופן קבוע "על הקו ישראל-חו"ל"...
...והנה הגענו יובל ה-75 של המדינה עם אזרחיה שמקיימים את ענף היצוא מספר אחד של ישראל: יציאה לחו"ל.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
