-פרק 8-
אריק איינשטיין
מה שהיה - היה
המיתוס: אריק איינשטיין, במתכונתו הנוכחית, נוצר רק אחרי מותו.
בחייו, ובמיוחד בעשור האחרון, הזמר והשחקן היה סלבריטאי ממוצע, שנהנה מתהילת העבר. תהילה זו, מלווה בנוסטלגיה, התבססה על יצירותיו הגדולות במוזיקה ובסרטים, שהשפיעו על מיליוני ישראלים בשלהי המאה ה-20.
"האגדות מנשבות עם הרוח החיה
מה שהיה היה"
אריק איינשטיין
בעשור האחרון לחייו, שיריו המשיכו לככב בצמרת מצעדי הדרוגים של אקו"ם. דירוגים אלה התבססו בעיקר על השמעות השירים בערוצי הרדיו על ידי שדרים ועורכי תוכניות בני דורו וכאלה שתחזקו את המיתוס והאמינו כי הציבור אוהב אותו. אבל הפלטפורמה הזו, של ערוצי רדיו, הלכה ודעכה. חובבי המוזיקה הצעירים כבר עברו לצפות בקליפים של זמרים בערוץ MTV ובאתר יוטיוב, ונהרו למופעים המוניים בקיסריה ובאצטדיונים. שם היה הכסף הגדול של הזמרים. שם צברו פופולאריות, בני גילו כמו: שלום חנוך, וצעירים ממנו כמו: שלמה ארצי ואייל גולן.
אז, כנראה גם איינשטיין הבין כי "עושים עליו סיבוב" והתדמית שנוצרה לו, השאירה אותו עם הכנסה כספית בינונית מינוס, הרבה פחות ממה שהרוויחו יוצרים אחרים כמוהו, מליגת העל של הבידור הישראלי.
ונמצא האשם: האמרגן שלו, שעימו עבד במשך 24 שנים.
הוא תבע את האמרגן בבית משפט בתביעה אזרחית, אליה נלוו השמצות והכפשות הדדיות שהתפרסמו בכל כלי התקשורת. התביעה חשפה מערכת יחסים עכורה שפרצה בין השניים, שהיו ידידים וחברי נפש. איינשטיין טען כי נוצל על ידי אמרגנו, שחי כביכול על חשבון רווחיו העצומים. האמרגן, בכתב ההגנה, טען כי הזמר המפורסם דווקא הרוויח ממון רב, והציג את עצם הגשת התביעה כחלק מבעיותיו האישיות של איינשטיין כאדם "תלותי, מסובך, חסר יוזמה".
המערכה המשפטית הסתיימה אחרי שבע שנים בהסכם גישור.
הסכסוך המתוקשר לא הוסיף לכבודו ולמעמדו של מי שהיה "אליל הנוער", נסיך ומלך מוזיקלי. אבל גם בגילו המתקדם לא עצר לרגע. בעשור השמיני לחייו, נכנס ויצא באולפני הקלטות, המשיך ליצור שירים, גם אם היו אלה שירים שלא זכו לפופולאריות בציבור הרחב, ועניינו רק את חובבי הז'אנר.
הוא כבר היה בשלב בו מעניקים לו תארי כבוד על מפעל חיים, מסכמים את תרומתו למוזיקה ולתרבות, ומאחלים לו בריאות ואריכות ימים.
אריק איינשטיין באחד משיריו האחרונים
"אריה בחורף, עוד קרב אחרון לפניו
רואה את הנשר בשמיים חג
אריה בחורף, למי ישאג"
בנובמבר 2013 אריק איינשטיין נפטר באופן פתאומי בגיל 75.
אז החל פסטיבל ההספדים התקשורתי, ונבנתה המעטפת המושלמת של המיתוס.
אנשי ציבור ומנהיגים מקומיים נשאו הספדים מיידיים ונראה כי התחרו בשפע מילים נמלצות שהוציאו בהודעות לציבור.
"היה הגדול מכולם. אמרת אריק איינשטיין אמרת ארץ ישראל" - כתב בהודעתו לציבור, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"הכי ישראלי שיש, שהשפיע על דורות של ישראלים באומר ובצליל" - אמר יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג.
נשיא המדינה, שמעון פרס, שהיה בביקור במקסיקו, שלח משם הספד ארוך במיוחד:
"שיריו הם פסקול של אומה שלימה" - אמר הנשיא פרס. "מהיום הראשון שעלה לבמה, העם חש שנולד כאן כישרון של שירה עם איכויות יוצאות דופן. שיריו הם פס הקול של אומה שלמה, קולו ליטף את העם וחיבק את הארץ. הוא ריגש את הדורות הראשונים והחדשים כאחד. איש לא הטיל ספק בעומק רגשותיו והעם שתה בצבא את הקול האהוב שבקע ממעמקים. הוא לא התנשא ולא התיימר, והוא לא היה זקוק לזה ואנחנו אהבנו אותו בגלל צניעותו קורעת הלב. הוא כתב בשעות קשות ובימים של התרוממות רוח. אהבתי את שיריו ומגיל צעיר ידעתי את מה שידעו רבים אין כמוהו וטוב שיש אותו. צליליו ימלאו את הארץ. גם בלכתו, שיריו ימשיכו לנגן חיים ותקווה", אמר נשיא המדינה.
ישראלים בארץ ובעולם נחשפו לפסטיבל אבל תקשורתי שהחל "מיד עם היוודע הידיעה על...".
כל ערוצי הטלוויזיה פתחו את מהדורות החדשות בידיעה "שהכתה בהלם את הציבור הישראלי". כך עשו אתרי החדשות באינטרנט וברדיו, וכך בעיתונים היומיים. בעיתון "ישראל היום", למשל, מיום 27 בנובמבר 2013, הקדישו לו את הכותרת ועוד 5 עמודים פנימיים.
מאז, המיתוס הקשיח בלתי ניתן לערעור, וכל נגיעה בו כמוה ככפירה בעיקר.
ובכל זאת, מדי פעם מישהו מציע התבוננות נוספת שיכולה להפריך כמה מהחומרים שמרכיבים את ההילה סביבו - לא כשהיה הולל ושובר מוסכמות, ולא כשהשתבלל והרחיק את עצמו מהציבור, לכאורה.
על צניעותו וביישנותו קשה לערער, ויחסית לאומנים אחרים, אז והיום, הוא לא היה מוחצן אבל יש כאלה שלא יכולים להשתחרר מהתחושה שמאחורי הצניעות היתה פוזה. אולי לא פוזה שהוא בחר אלא הסביבה התקשורתית בחרה, והוא פשוט זרם איתה.
שבוע אחרי מותו של אריק איינשטיין, כתב העיתונאי אבנר הופשטיין באתר וואלה:
"פתאום התברר שאיינשטיין, שכולם אהבו לתאר כמסוגר בביתו, "עם התה והלימון", היה בלתי-מסוגר בעליל בקשריו עם המתווכים מהמעצמה השביעית (כלי התקשורת – ש.ר.).
מהראיונות והשיחות המוקלטות עימו עולה אדם סקרן לאקטואליה, בעל דעות מוצקות, ויכולת טובה להעביר מסרים לציבורים רחבים בלי פילטר של יחסי ציבור. איינשטיין מתגלה כאשף תקשורת, לא פחות: אמן שגם בשנותיו האחרונות לא מנסה להתיפייף, או לחבק את ה"קונצנזוס" הערוץ שתיימי (ערוץ 12 – ש.ר.) המזויף, ובכל זאת מצליח לחדור ללבבות.
שפע ההקלטות הללו לא מנע מחלק מהעיתונאים את התענוג לשלוף את הקלישאה הקבועה שליוותה את איינשטיין בשני העשורים האחרונים: "ראיון נדיר". עיתונאי שראיין אותו שלוש פעמים (!) עדיין התרברב שהצליח להבקיע את החומה (שמעולם לא היתה בצורה), ותיאר את הטקטיקות המופלאות שנאלץ להשתמש בהם כדי להגיע ל"הישג" (שכמוהו, כאמור, היו רבים)."
היה היה פעם מלך אחד
אריק איינשטיין
הפרויקט הזה, בן 8 פרקים, מנסה לגרד את המעטפת.
להציג את אריק איינשטיין כאדם, לא קדוש ולא חף מטעויות, אלא כמי שתרם בדרכו הייחודית אבני דרך למוזיקה הישראלית והתרבות שלה בעשורים הראשונים של המדינה.
זמר מקצועי ? בהחלט.
אי אפשר להתווכח עם נתוני מכירות תקליטים, עם נתוני הדירוגים של מצעדי הפזמונים השבועיים והשנתיים, עם אחוזי הצפייה ביוטיוב ואחוזי רייטינג בספוטיפיי. לא כולם אוהבים כל שיר וכל סגנון אבל זה כבר עניין של טעם אישי.
משפיען ? פורץ דרך ? חד וחלק - כן.
עובדה: כמעט חמישים שנה הוא עבד במוזיקה. עבד בחריצות להוציא תקליט אחר תקליט - עובר מסגנון לסגנון, מגלה כשרונות צעירים, ואף פעם לא היה משעמם איתו – בחלונות הגבוהים, בגשר הירקון, עם שלום חנוך ועם מיקי גבריאלוב, ועם הצ'רצ'ילים והברנשים של פיאמנטה עם יוני רכטר ועם אבנר קנר, וכמובן בתקליטי סולו.
על כל אלה מגיע לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של המוזיקה הישראלית.
ונא לא לשכוח את המורשת של אריק איינשטיין. זו שבאה לידי ביטוי בחייו האישיים ועם בני משפחתו הקרובה.
ככל שחולפות השנים והחברה הישראלית מתפזרת לשבטים נפרדים, ומוקמות בה חומות של מגזרים ועדות, נא לזכור כי הוא יצר בחייו גשרים ונתן דוגמא אישית לארץ ישראל היפה והמאחדת.
אריק איינשטיין לא רק גיבור תרבות, אלא סמל מייצג לישראלים מכל העדות והזרמים, כאלה ששרים את שיריו וגם כאלה שלא.
"ונמשכת שיירה מן המאה שעברה"
אריק איינשטיין באחת הקלאסיקות שלו
זהו פרק אחרון מתוך 8 פרקים בפרויקט שעוסק בעיצוב מחדש של המיתוס: אריק איינשטיין. לקריאת כל פרקי הסדרה ניתן להגיע בקישור הבא:
