ככה עושים את זה: סודות הספונג'ה המושלמת. מדריך מבריק.

יום מומלץ: יום שישי. להיצמד לסטריאוטיפ.

ספונג'ה מודל שנות 2000: מגב חשמלי, שוטף ומייבש אלחוטי.

ספונג'ה תעשייתית: רובוט כולל וקס ופוליש.

התנשאות: שאני אעשה ספונג'ה ?

צעקה מתוך הבית: "למה נכנסת לסלון, לא רואה שהריצפה עוד לא התייבשה מהספונג'ה ?".

מחלת ניקיון: לעשות ספונג'ה שלוש פעמים בשבוע.

אתגרים בספונג'ה: להרים כסאות להזיז מיטות וספות...ולהחזיר הכל בחזרה למקום.

ספונג'ה "חפיף": בלי להזיז רהיטים. להעביר סמרטוט רטוב חד פעמי על המרצפות הגלויות.

רומנטיקה של סרטי בורקס: תשוקתו הגוברת של הבעל לאשתו כשרואה אותה עושה ספונג'ה.

 

חתיכת היסטוריה:

​

מקור המילה: כנראה יוון העתיקה,  משם המשיכה לעמי אירופה, והתגלגלה לארצות דוברי ספרדית. (Sponja – Esponja - ספוג).

​

הספונג'ה של ישראל מייצגת היסטוריה של מעמדות.

בתחילת המאה ה-20 הביאו אותה יהודים שעלו לארץ מתורכיה, יוון, ספרד בולגריה וארצות הבלקן. הם דיברו בשפת הלאדינו שהיא "היידיש" של צאצאי מגורשי ספרד. רבים מהם נמנו על בני המעמד הגבוה בריכוזי הערים ירושלים ותל אביב. הם העסיקו עוזרת ערביה שניקתה את הבית עם סמרטוט סופג, "ספונג'ה" בלשונם.

כשבאו לכאן יהודים מאירופה בעליות הראשונות, הם דחקו את קודמיהם, השתלטו על היישוב העברי וכבשו גם את המעמד הגבוה. העוזרת שלהם היתה מישהי שהשתייכה לעדות "הספרדים" – שם קוד למזרחים המעטים שהיו ביישוב העברי. הספונג'ה שרדה את חילופי המעמדות ועברה לעוזרות החדשות. זו היתה מילה קצרה ותכליתית שמתגלגלת על הלשון יותר מאשר "שטיפת ריצפה".
 

אחרי קום המדינה הגיעו מאות אלפי עולים מכל הגלויות, אבל המזרחים נשארו בדרג הנמוך, ונשותיהם ובנותיהם הלכו לעשות ספונג'ה אצל הבורגנות הישראלית האירופאית (אשכנזית). המבוקשות ביותר היו העוזרות התימניות שהיו ידועות בחריצותן.

בשנות ה-70 וה-80 הגיעו גלי עלייה ממדינות חבר העמים, ואת הספונג'ה עשו הרוסיות והאוקראיניות. אחר כך עלו לכאן האתיופיות שדחקו את קודמותיהן, יחד עם העובדות הזרות, שניקו באופן יסודי את הריצפה של מזרחים ואשכנזים.

בשנות 2000 הגיעו חברות הניקיון והשתלטו על נתח נכבד בשוק הספונג'ה. אצלם אין מעמדות, יש רק שורה תחתונה של רווח כספי.