שם כולל למחלת הסרטן על כל הסוגים שלה - בעברית מדוברת בקרב ישראלים מכל העדות והזרמים.

בכך נבדלת ישראל מרוב המדינות בעולם.

כך למשל, המונחים המקבילים באנגלית: "Passed away after a long illness" או בצרפתית:  "Est parti après une longue maladie" - למרות שגם שם יש רצון לרכך את המסר, הביטויים הכלליים הללו משמשים לטווח רחב יותר של מחלות כרוניות וקטלניות.

 

"מחלה קשה" היא תיאור מוסכם בישראל להגדיר את מצבו של מי שחלה באחת ממחלות הסרטן הידועות, ובעיקר מי שמת ממנה.

"נפטר ממחלה קשה", הוא שם קוד לדווח תקשורתי על מותו של אדם  מהמחלה ההיא, והציבור כבר יודע במה מדובר.

קוד זה נשמר בקפידה, בעיקר על ידי אמצעי התקשורת הגדולים אשר מתחשבים בחלקים גדולים מהציבור הישראלי ובפחדיהם התת מודעים מהמחלה הנוראה, וחוסכים מהם את השם המפורש.

גם בקרב הציבור הישראלי עושים שימוש במונח הזה. לפעמים, מוסיפים במודעות האבל של המנוח את מילות הנחמה המתאימות: "נגאל מייסוריו".

​

בכך נבדלים חולי המחלה הקשה הזו, ממחלות קשות אחרות.

מי שסבל מסוכרת או מחלת לב – שני גורמים ראשיים המובילים למוות – מת בייסורים אבל כאילו נוראים פחות, ואפשר להזכיר ולציין במה מדובר ומה גרם למוות. זה בסדר. אלו מחלות קלות לעיכול, ואינן מאיימות כמו המחלה הקשה ההיא. הדמונית. כל כך קשה המחלה, שאסור אפילו להזכיר את שמה. היא מאיימת ומפחידה, והחולים בה נראים ממש לא טוב, ככל שהם הולכים ומתקרבים למותם.

 

במאה ה-21, המחלה הקשה קיימת אבל פחות.

המדע המתקדם מציע טיפולים מאריכי חיים לחולי סרטן. אמנם המחלה עדיין מובילה את צמרת הדירוג בטבלה של סיבות המוות, אבל היא לא לגמרי סופנית.

יותר ויותר חולי סרטן כבר אינם מתביישים לספר על כך לחבריהם, כותבים על כך ברשתות החברתיות ומאפשרים לעיתונאים ללוות אותם בשעותיהם הקשות ביותר. החשיפה תורמת לשיח ציבורי פתוח ומאפשרת להזכיר את השם המפורש גם בחיי החולה וגם אחרי מותו.