כשהשמש שוקעת והערב יורד על ישראל, אלפי נשים יהודיות מכל רחבי המדינה יוצאות מביתן עם תיק רחצה בידיהן - נשים בירושלים ונשים בתל אביב, בראשון לציון ופתח תקווה, במבשרת ציון או בטבריה.
כל אחת מהן יודעת את הדרך ומכירה את המבנה השוכן קרוב לביתה ואליו היא הולכת.
בדרך כלל זהו מבנה שאינו בולט בשטח. הוא יכול להיות ממוקם בקצה שכונה עירונית או בסמטה צדדית או בשולי דרך עפר של מושב או מועצה מקומית. השלט בכניסה אליו צנוע, ולפעמים אינו קיים בכלל. אבל מי שצריך לדעת כבר יודע – בעלה, אמא שלה, חברותיה.
במרכזו של המבנה – בריכה קטנה של מים בעומק רדוד, שמספיקים לכיסוי גוף ממוצע של אדם, וכל מי שמגיעה, תיכנס לבריכה לטבילה של היטהרות.
אלפי נשים ישראליות, במקומות שונים ברחבי הארץ מקיימות את הליך הטבילה מדי חודש בחודשו, ועוד אחרות יגיעו לטבילה חד פעמית במבנה הדיסקרטי, שבו רוחשת פעילות - משקיעת החמה ועד השעות המאוחרות של הלילה.
בשמו המלא הוא נקרא: "מקווה טהרה".
בעברית ובכל השפות המדוברות בציבור היהודי הוא מוכר בשמו המקוצר: מקווה, במלעיל עם הטעמה מודגשת של האותיות הראשונות - "מיק-ווה".
נכון לשנת 2023, ישנם בישראל כ-1,100 מקוואות ציבוריים.
200 מהם – נועדו לגברים המשתייכים למגזר החרדי.
כל הייתר, כ-900 מקוואות, מיועדות לנשים בלבד. עבורן הוקמו רוב המקוואות בישראל, בכל עיר ובכל יישוב יהודי.
וכמו הדיסקרטיות החיצונית כך גם הפעילות בתוכו אינה מדוברת בשיח בין ישראלים וישראליות, למרות תפוצתו הרחבה והשפעתו של המקווה על חייהם של מיליוני משפחות בישראל.
רוב מוחלט של הנשים הבוגרות בישראל טבלו במקווה לפחות פעם אחת בחייהן.
כך הן משתלבות במסורת עתיקת יומין שהיא חלק מהמורשת היהודית, ומלווה את העם היהודי בכל הגלויות כבר אלפי שנים.
יש את הטובלות הקבועות.
אלו הן נשים נשואות בגיל הפוריות, שמגיעות למקווה פעם בחודש לאחר רדת החשיכה. נשים אלה, ובני משפחותיהן, מקיימות אורח חיים המבוסס על "טהרת המשפחה" – מושג בסיסי ביהדות.
במסגרת השמירה הקפדנית על "טהרת המשפחה" נאסר על בני זוג נשואים לקיים יחסי אישות בפרק הזמן שבו האשה נמצאת במהלך המחזור החודשי. בתקופה זו היא נחשבת "טמאה" ועליה להימנע מכל מגע עם בעלה, עד שהמחזור החודשי ייעלם. לאחר שהיא בטוחה במצבה הגופני, עליה לטבול במקווה כדי לשוב ולהיות "טהורה", ורק אז מותר לה לשוב ולקיים יחסי אישות עם בעלה.
לא רק נשים נשואות.
אל המקווה מגיעות מדי חודש כ-4,000 כלות יהודיות לפני החתונה שלהן, ועוד מאות נשים שעוברות מדי שנה תהליך גיור ומחויבות לטבול כדי להיות חלק מהעם היהודי, ועוד נשים מכל קצוות הקשת החברתית שרואות בטבילה חוויה מטהרת, נפשית וגופנית.
בכל חודש מתקיימות כ-140,000 טבילות במקווה. כך, על פי דוח של המועצות הדתיות בישראל.
מפגש ראשון של האשה הישראלית עם המקווה מתקיים ביום נישואיה.
כל אשה שמתחתנת בטקס יהודי מחויבת בטבילה. זהו תנאי הכרחי כדי לקבל תעודת נישואים רשמית של מדינת ישראל. גם אם הכלה חילונית או שאינה שלימה עם הליך ההיטהרות הקדמוני, אין לה ברירה אלא לטבול ולהביא אישור על כך. אחרת, אף רב יהודי לא יערוך לה את טקס החופה והקידושין. הרבנות הראשית, הממונה על נושאי האישות בישראל, לא תנפיק תעודת נישואים חוקית לאשה שלא קיימה חובה זו. ובלי זה היא ובעלה לא יכולים לקבל תעודה המכירה בהם באופן חוקי כבעל ואשה.
אחרי החתונה, ממשיכות הנשים לטבול, על פי השקפת עולמן ואורח החיים שבחרו בו.
נשים חילוניות מסתפקות בפעם היחידה הזו שנכפתה עליהן. נשים דתיות ומסורתיות המקפידות על "טהרת המשפחה" ממשיכות לבקר במקווה באופן סדיר – פעם בחודש או פעמים אחדות בשנה.
ב-2022, המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם דו"ח המבוסס על סקרים חברתיים, מהן עולה כי שיעור הנשים המדווחות כי טבלו לפחות פעם בשנה מתפלג כך:
חרדיות – כמעט 100%,
דתיות לאומיות – 42%,
מסורתיות דתיות – 38%,
מסורתיות לא כל כך דתיות – 18%,
חילוניות – פחות מ-2%.
מקווה במושב מבועים
המועצה האזורית מרחבים
מקווה הנשים המרכזי בנהריה
הטבילה מתקיימת בנוכחותה של בלנית - אישה שתפקידה לסייע לטובלות ולהשגיח עליהן על מנת לקיים את מצוות הטבילה לפי כללי ההלכה היהודית. הכללים מחייבים טבילה של כל הגוף, בלי חציצה. כלומר: שהמים יכסו כל נקודה בגופה של האשה. לכן, היא נדרשת להסיר בגדים, תכשיטים, איפור או לק.
הליך הטבילה מתחיל בכניסה למקווה ותשלום אגרה לבלנית, שמפנה את האישה לחדר הכנה פרטי. בחדר זה מתבצע שלב ההכנה האישה מסירה כל חציצה אפשרית ודואגת לניקיון גוף יסודי (רחצה מלאה, סירוק שיער).
לאחר מכן, היא קוראת לבלנית, שמלווה אותה לחדר הטבילה. הבלנית מוודאת שאין חציצות ואז האישה יורדת למים. האישה טובלת מספר טבילות בהתאם למנהגה, תוך אמירת ברכה. הבלנית משגיחה על כשרות הטבילה. לאחר סיום הטבילות, האישה עולה, מתנגבת ומתלבשת מחדש.
מלבד המקוואות הציבוריים לנשים, קיימים עשרות מקוואות פרטיים הנקראים: מקווה בוטיק/ספא. הם נחשבים יוקרתיים, ברמה גבוהה במיוחד. עם אמבטיות רחצה גדולות במיוחד, מראות מוארות ופינת איפור לאחר הטבילה, סאונה ומסאז'ים, חלוקים ומגבות רכים ונעימים, ואפילו פינות שתייה חמה וכיבוד קל.
בעלי ממון מהמגזר החרדי מפנקים את עצמם במקווה פרטי בתוך דירתם, כזה שמשרת את הגבר והאשה.
המקוואות הציבוריים מסובסדים על ידי המדינה.
תעריפי הביקורים בהם נעים בין 20-80 ₪, ובמקווה/בוטיק, המחירים גבוהים בהרבה ונעים בין – 200-350 ₪, כולל כל השירותים הנלווים.
חדר במקווה יוקרתי
"חסדי טהרה" בחיפה
מקווה לגברים זה סיפור אחר לגמרי.
בישראל יש כ-200 מקוואות לגברים והם ממוקמים בריכוזים של אוכלוסייה חרדית בערים כמו: בני ברק, אלעד, ירושלים או בית שמש. הם בולטים בשטח והשלטים על המבנה יכולים להיות ברורים וגדולים.
מקוואות הגברים הם מקוואות המוניים עם שניים או שלושה בריכות טבילה בכל מבנה, שורת מקלחות וספסלי ישיבה, בסגנון בתי המרחץ של פעם, עם אווירה של מפגש חברתי. עיקר הפעילות שלהם בערבי שבתות וחגים - אז, באים אליו אלפי גברים שמקיימים מנהג שעיקרו: הכנה רוחנית לכבוד שבת או חג.
טבילת הגברים קצרה ומהירה (דקות ספורות) ואינה דורשת הכנה וליווי של בלנית.
זוהי טבילה שאינה נושאת אופי של מחויבות דתית אלא מנהג שתפס תאוצה במאות השנים האחרונות, עם צמיחתו של הזרם החסידי ביהדות, והתפשט גם לזרמים אחרים במגזר החרדי.
מקווה הגברים מתקיים בעיקר מתרומות ותמיכה של הגופים האחראים על מוסדות דת. דמי הכניסה אליו סמליים - בין 10-30 ש"ח ונועדו בעיקר למנוע כניסה חופשית ללא פיקוח.
מקווה לגברים של חב"ד בקרית מלאכי
למעלה - בורות הטבילה, למטה - אולם ישיבה
בניית מקווה דורשת תכנון אדריכלי וביצוע מאתגרים במיוחד.
עיקרון בסיסי בהיטהרות על פי כללי ההלכה, מחייב שהטבילה תיעשה במי-גשמים. כדי ליישם את העיקרון, נדרשת הכנה של מערכת ניקוז, והקמת בריכה מיוחדת שאליה מתנקזים מי הגשמים. ממנה יזרמו המים לבריכת הטבילה, אחרי שעברו סינון במטהרי מים.
מקוואות, בעיקר של נשים, מתוכננים מתוך דגש על צניעות ודיסקרטיות, ולכן העיצוב הוא מאופק ואינו מושך תשומת לב.
המקוואות, לגברים ולנשים, נפוצים בישראל, ומהווים חלק בלתי נפרד מאורח החיים של יהודים בארץ ובעולם.
כאן, בקישור עם התמונה, אפשר למצוא רשימה מפורטת, כולל מנוע חיפוש, של כל המקוואות הציבוריים בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם.
עמוד הבית של האתר מקווה.נט
עם מנוע חיפוש למקוואות בארץ ובעולם
לחצו על התמונה או בקישור כאן
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
