top of page
יוסף ג'י 7.jpg

שמעת על יוסף ג'י ?

פרק 6

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

עלילות יוסף ג'י בחסות "האגודה"

חיים גורי, המו"ל של אגדת יוסף ג', החל לפרסם את עלילות הגיבור בחסותה של "אגודת מי מכיר את יוסף ג'".

ה"אגודה" עצמה היתה חלק ממכלול ספרותי ששימשה פלטפורמה נוחה לפרסום. היא לא היתה קיימת במציאות אלא התארגנות מטאפורית של חוג מקורבים, מורכבת מחבריו ומכריו של גורי, וכללה שמות של ידוענים, אנשי רוח ומעשה, שמצאו את דרכם בהמשך אל צמרות קטנות וגדולות בתרבות ובחברה הישראלית.

ביניהם אפשר למנות את: יצחק רגר, אדווין איתן, אליהו אילת, אלישע גת, מיכאל בר זוהר, מישה אשרוב, מרגוט קלאוזנר, דן פתיר ואחרים. רובם נעו על הציר התרבותי ישראל-צרפת. בקצה השני של הציר הם פגשו בעלי ברית מפורסמים כמו אלי ויזל, "סופר השואה" וחתן פרס נובל, שטרח להקדיש פרק בספר זיכרונותיו, גם לאיש והאגדה יוסף גבעון.

 

כל אלה פגשו את יוסף, וידעו לספר עליו סיפורים שלפעמים נדמה כי הם הזויים, לא פחות מהגיבור שלהם.

באחד הסיפורים, מלווה יוסף ג'י את חבריו אל חדר ההלבשה של הזמרת והשחקנית הנודעת ז'ולייט גרקו, ומכיר לה אותם. היא עצמה תספר לאחר מכן, שאין לה מושג מי הוא בדיוק, פרט לזה שהיא רואה אותו הרבה כשהוא נמצא לידה בהופעותיה.

בהמשך העלילה, נכנסים החברים עם יוסקה להצגת בתאטרון "אדוארד השביעי", מהגדולים של פריז, אחרי שהבטיח לחברים כי הצליח להשיג עבורם כרטיסים להצגה. הוא לוקח אותם לתא צפייה, אך מתברר כי התא תפוס, הוא מנסה לעבור איתם לתא אחר, אך גם זה תפוס, עד שהסדרנית מגרשת אותם בבושת פנים מהאולם, והוא מתנצל בפני החברים כי "טעה, והכרטיסים שייכים לתאריך אחר, והוא התבלבל בגלל הטיסה ללונדון, אליה הוא ממהר להגיע...".

בפגישה אחרת הוא מכנס אותם בחדר מלון לפגישה עם מפיק ידוע, לצורך חתימת חוזה להפקת סרט על בסיס רומן של סופר צרפתי נודע, אך רגע לפני החתימה על החוזה הוא מתחמק.

יוסף מבטיח לחיים גורי פגישה עם נשיא צרפת שארל דה-גול שהוא "חברו הטוב", אך לא מקיים. לעומת זאת הוא מבטיח לעיתונאים פגישה עם ראש ממשלת צרפת, פייר מנדס פרנס, ואמנם הפגישה לא מתקיימת אך הם מתארחים בביתו ומתקבלים על ידי אשת ראש הממשלה. לפעמים יש לו הצלחות מוכחות - לעתונאים אחרים הוא מארגן פגישות עם ראשי מדינה, עם עורכי עיתונים חשובים, ועם סלבריטאים מכל תחום מוכר.

 

בעיתון "הארץ" פורסמה תמונה בה נראה גבעון על רקע האנייה אלטלנה הבוערת. צלמים ותיקים שהיו שם, העידו כי התמונה אותנטית.

אלטלנה וכתב צבאי.jpg

בפרק הפותח את ספרו על אגדת יוסף ג', מספר חיים גורי על הפעם הראשונה בה ראה את גבעון.

זה קרה בימי שחרורה של העיר אילת, במלחמת השחרור, עת שרת גורי בגדוד הפלמ"ח. לאחר הקרבות, הגיע הג'יפ של מפקד הפלמ"ח האגדי, יגאל אלון, מוקף במלווים, וביניהם יוסקה גבעון לבוש מדים ועונד דרגות סרן. לימים, כשנשאל אלון,  לא ידע לספר לעיתונאים מי האיש שליווה אותו ומה היה תפקידו בכוח.

ואגב, אחרי מותו של יגאל אלון, פורסמה בעיתונים מודעת אבל אישית בחתימתו של "ד"ר יוסף גבעון".

חברים שהצטרפו ל"אגודה" העידו כי יוסקה גבעון השתתף בקורס חבלה במקווה ישראל, לפני קום המדינה. יש עדות של אשה שהשתתפה בחתונה מפוארת בציריך, בה היתה הכלה צעירה יפהפייה ילידת צ'כוסלובקיה, והחתן היה יוסף גוטמן-גבעון.

חיים חפר סיפר כי ראה אותו ב-1956 בכינוס של אגודות נוער בוורשה לצידו של גומולקה ראש ממשלת פולין, אחרים סיפרו איך לקח אותם גבעון לפגישה עם דוד בן גוריון, עם הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר, ודיפלומט ישראלי פגש אותו כשהתלווה לפמליה של אינדירה גנדי, ראש ממשלת הודו. הוא סידר דרכוני מעבר לברית המועצות לכמה מחבריו העיתונאים, הבטיח להם פגישות עם יבטושנקו, שלף תמונות מפגישה עם מאו טסה טונג וצ'ו-אן לאי, מנהיג סין, והציג שירים שכתב בעצמו, אותם ערך הסופר הרוסי יולי דניאל.

ואף אחד לא שיקר.

אחרי מעצרו בברית המועצות, ב-1966, הקדיש לו הביטאון הרשמי של השלטונות, "איזווסטייה", מאמר נרחב, ובין הייתר כתב עליו:

נו, מה להגיד עליו ?

גוטמן הוא יליד ואזרח שוויץ. עבר כמעט את כל העולם, בהציגו עצמו כבמאי סרטים ידוע, גיבור אנטי-פאשיסט, עסקן ציבורי פוליטי בהציגו עצמו כבמאי סרטים ידוע, גיבור אנטי-פאשיסט, עסקן ציבורי פוליטי וחשוב.

בתיק החקירה ראיתי שני צילומים של גוטמן. באחד מהם הוא מופיע בצדודית, חזות פנים אינטיליגנטית מאד. לפרצוף הגא, שופע האצילות, מתאים כל כינוי שהוא, גם "במאי" גם אמן וגם פילוסוף.. אבל לצידו של צילום זה יש צילום שני – מבפנים. כאן מזדקרת לעין אי-התאמה בולטת: נוכל שבנוכלים.

כדאי להציץ ברשימת מסעותיו בחו"ל. באחרונה היה בפולין ובצ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה. הוא בא לשם כביכול להכיר את התרבות, האמנות, ההווי והמנהגים של ארצות אלה.

האמת היא:

לפולין ניסה להבריח 300 מעילי גשם ונעצר שם עם שללו בידו. לצ'כוסלובקיה הבריח 320 שעונים ונעצר בעת מכירתם, ברומניה עסק בספסרות, הביא סחורות באופן לא חוקי. ערך אורגיות בבתי מלון. בקשר לכך נאסר עליו לבוא לארץ זו כאלמנט בלתי רצוי. הנוכל שפרצופו נחשף, שם פניו לברית המועצות בחפשו אחר מקורות לרווחים חדשים. הוא ידע כי לארחי-פרחי כמוהו לא קל לחדור לארצנו, לכן בחר בדרך של רמאי...בפעם הראשונה הביא גוטמן בסך הכל חמישה זוגות מכנסי נשים ושבע חולצות ניילון. לאחר חודש וחצי הופיע עם 120 מעילים ו-120 זוגות גרביים.

בהיותו במוסקבה השכיל גוטמן לזכות בחוג רחב של מכרים...כן, לגוטמן היו מכתבי המלצה שהציגו אותו כבמאי, מפיק סרטים פופולאריים. הוא נהג להזכיר תוך כדי שיחה, שמות של מפורסמים הנמנים עם ידידיו.

כן...היה לו חיוך מקסים, אבל בכל זאת מתבקשת השאלה: מדוע אף אחד לא התפלא מכך שבימאי סרטים ועסקן ציבורי עוסק בספסרות ומפיץ גלויות פורנוגרפיות ?...."

על כך אמר יצחק רגר ז"ל ( לשעבר ראש עיריית באר שבע, שהיה אחד מחברי "האגודה" ): "הרוסים כנראה לא הבינו את הבדיחה...".

 

ואגב, למרות המעצר וההאשמות החמורות שהאשימו אותו במדינה הטוטליטרית של אז, שוחרר גבעון מהכלא, המשיך להתגורר שם באופן רשמי, ולפעול מהמדינה כבסיס יציאה למסעותיו ברחבי העולם.

גם זוהי תעלומה אחת מהתעלומות הרבות סביב דמותו. ואפשר להמשיך ולמנות עוד ועוד שאלות בלתי פתורות, ולהציג "עדויות" בכתב ובעל פה, על המקומות בהם הוא נראה, על הקומבינות שתפר, על העסקים שניהל, על הנשים שנפלו בקיסמו, על עיתונים ברחבי העולם שדיווחו על האיש.

הרשימה ארוכה מאד ופרטיה חוזרים על עצמם בשינויי שם ומקום.

יוסף ג'י עם העיתון בברית המועצות.png
יוסף לאחר שחרורו מהכלא.png
יוסף גוטמן גבעון לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי
משמאל: מחזיק בהנאה עיתון רוסי שפרסם עליו כתבה
bottom of page