seker 1966 yad yitzhak 1.jpg

מבחן הסֶקֶר

פרק 3

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

בעד ונגד הסקר

הביקורת על הסקר החלה כבר אחרי השנה הראשונה שבה התקיים.

תחילה היתה זו ביקורת חלשה של מורים והורי תלמידים, אחר כך, נכנסו לתמונה גם מכוני מחקר ואנשי אקדמיה שבדקו לעומק את התועלת מול החסרונות.

ב-1961, בדיון בוועדת החינוך בכנסת, אמר יעקב בנאי, מראשי זרם העובדים במערכת החינוך: "הסקר גורם למתיחות עצבנית בין התלמידים דווקא בגיל ההתבגרות, ולזעזועים נפשיים במקרים מסוימים...יש דעה שיש חיוב במתיחות, רעיון 'וישחקו הנערים לפנינו'. מטעם זה אולי לא היינו מקפידים, אבל מכיוון שזה קשור במטרה, וזה קשור באווירה משפחתית, ברור שזה גורם לזעזועים נפשיים. ולילדים מסוימים בעלי אופי ותכונות מסוימות, זה גורם לנזק רוחני-נפשי".

ככל שעברו השנים והיה ברור עד כמה גורלי המבחן לעתידם של תלמידים, הלכה הביקורת והתעצמה.

אנשי משרד החינוך, מצידם, היו עיקשים בדעתם להמשיך, תוך כדי הפקת לקחים משנה לשנה, והכנסת שינויים ושיפורים.

הנימוק העיקרי בעד המשך המבחן, היה הטיעון המנצח: "אין חלופה אחרת". החינוך התיכוני לא ניתן בחינם, התקציב קטן, ואין דרך מתאימה יותר לקבוע מי זכאי לסבסוד לימודיו ומי לא.

 

מול התעקשות משרד החינוך והממשלה עמדו המורים, ההורים, עיתונאים ואנשי אקדמיה שהציתו, כל שנה מחדש, את הוויכוח בעד ונגד הסקר – בעיתונים, ברדיו, ובסימפוזיונים שהתקיימו ברחבי הארץ.

הטענות והנימוקים נגד - היו רבים ומגוונים:

הסקר אינו צודק וגורם לאפליה בין מגזרים שונים בחברה, ומעצים את הפערים ביניהם.

שאלות הידע קשות/קלות מדי.

בדיקות שנערכו על ידי אנשי אקדמיה הוכיחו כי מורים שונים נתנו ציונים שונים לחיבורים של תלמידים, והפער ביניהם היה גבוה.

מבחני ידע אינם משקפים בצורה נכונה את הכישורים והיכולות של התלמידים.

אין מענה ללקויי למידה, ל"בלק-אאוט" ולחרדות רגעיות בשעת קיום המבחן, שעלולים לגרום לילד להיכשל גם אם הוא מוכשר ובעל ידע.

ההצלחה במבחן הפכה למטרה בפני עצמה - תוצאות הסקר הביאו לתחרות בין בתי ספר, לצבירת יוקרה.

 ב-1965 חשפה המחנכת עליזה לבנברג מתל אביב כי משרד החינוך הסתיר את העובדה שיש חסמים מערכיים בקביעת התוצאות וכל שנה נקבעו "מכסות של עוברים". לטענתה מספר העוברים נקבע לפי מספר המקומות הפנויים בבתי הספר התיכוניים.

המבחן יוצר חרדה בקרב התלמידים, ימים רבים לפני המבחן וגם במבחן עצמו.

* הוספת "החיבור" כחלק ממבחן הסקר עוררה את התמיהה: מה הם הקריטריונים לקביעת איכות החיבור. בעוד השאלות הרגילות בסקר ניתנה לנבחן אפשרות לבחור בין תשובות שונות, שאחת מהן נכונה והאחרות לא - הרי בחיבור הכל תלוי בהערכתו של הבודק, ומחקרים שנעשו הוכיחו כי מורים שונים העניקו לאותו החיבור ציונים שונים.

 

סביר להניח כי העיסוק המוגבר בוויכוח בעד ונגד הסקר, העצים את הטראומה של הנבחנים. ככל שגברה הביקורת וגבר השיח על הנושא – נחשפו לה גם התלמידים הצעירים בני 13, וחרדתם גברה, ובאה לידי ביטוי בימים שלפני המבחן ואחריו.

החרדות הולידו תעשייה של "הכנות למבחן הסקר" - יזמים זריזים הפיקו ספרי הכנה ובהם שאלות ותשובות ממבחנים קודמים, וכן עצות להתמודדות עם המבחן. 

ספר עזר לבחינות הסקר.jpg