יוסף ג'י 7.jpg

שמעת על יוסף ג'י ?

פרק 4

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

כוכב תקשורת בשמי ישראל
(הביוגרפיה - חלק ג')

הטוויסט בעלילות יוסף ג'י התחולל בינואר 1967, מיד אחרי מעצרו.

חודש בלבד אחרי פרסום הידיעה על כתב האישום הצפוי לו, ועל שנות המאסר הארוכות אם יורשע, השתחרר העציר המפורסם, וטס הביתה אל הוריו בשוויץ.

עיתונאים ישראלים היו הראשונים להתבשר על כך, והעיתונים העבריים החזירו את יוסף גבעון אל הכותרות, הפעם בצירוף הכינוי "איש המסתורין".

השחרור המוקדם מדי, סיפק לעיתונאים הזדמנות לרמוז על "הגופים החשאיים" העומדים מאחורי האיש. שהרי ברית המועצות, האויבת המושבעת של ארצות המערב הקפיטליסטיות, לא משחררת כך סתם חשודים בעבירות כלכליות שמחבלות באידיאולוגיה הקומוניסטית. זה הריח להם כמו סקופ בינלאומי, ולמרות העבר המפוקפק של האיש, לא היססו העיתונים הגדולים לשלוח שליחים אל האיש כדי לתהות על קנקנו. העיתונאים טסו אל בית הוריו בשוויץ וראיינו את הגיבור ואת בני משפחתו. הראיונות פורסמו בהבלטה, בהם הוא הירבה "לא לאשר ולא להכחיש", להגיב ב"אין תגובה", להמעיט בחשיבות המאסר "שנעשה בטעות", ולשלח רמזים עבים על קשריו "במקומות הנכונים".

 

אחרי מנוחה קצרה בבית הוריו, הגיע בטיסה לישראל.

במשך חודשים אחדים הוא סיפק כותרות לכל אמצעי התקשורת, העניק ראיונות לכל דורש, סיפר על פעילותו לחילוץ יהודי ברית המועצות והבטיח לטפל למען עלייתם ארצה בהקדם. מדי פעם נעלם וסיפר שהוא חוזר לברית המועצות, הופיע שוב עם עלילות חדשות על פעילותו, ולא ירד מכותרות העיתונים.

העיתונאים התחרו ביניהם מי יוציא ממנו יותר מידע.

avneribook 2.JPG

אריה אבנרי מידיעות אחרונות "חטף" את הכוכב לעצמו ואירח אותו בביתו במשך ארבעה ימים.

"איש המסתורין" שמח לקבל קורת גג ואש"ל, על חשבון המארח, שמצידו - ניצל כל דקה כדי לנסות ולדלות  פרטים על אורחו.

החיבור בין השניים נגדע באיבו, כשלפתע, בלי התראה מוקדמת, נעלם האורח. 

אבל המידע שאסף אבנרי הספיק לו כדי להוציא ספר שנקרא: "מי אתה יוסף ג'י ? סיפורו של האיש בעל אלף הפרצופים".

אולי כותרת הספר עזרה לו למכור הרבה עותקים, אבל ההבטחה לפצח את התעלומה לא מומשה, ואפילו העצימה את המסתורין סביב האיש. מרוצה מכל הבאזז סביבו, חזר גבעון ויצא עם אבנרי לסיבוב הופעות - ערבי ראיונות שנערכו בכל רחבי הארץ, ובכל אחת מהן אבנרי מנחה וגבעון הוא המרואיין "שנחשף לראשונה".

מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, הזיזה אותו הצידה מהעמודים הראשונים של העיתון.

כלי התקשורת התעסקו בעניינים חשובים יותר שהתעוררו אחרי הניצחון המזהיר במלחמה. גבעון עוד ניסה למכור פה ושם ידיעות "חשובות", אך לא זכה ליותר מכמה שורות, עד שהבין שהוא כבר לא אייטם תקשורתי, וחזר לברית המועצות, המדינה שניתקה את היחסים הדיפלומטים עם ישראל.

במשך חמש שנים שמעו ממנו רק מעט.

מדי פעם שלח דרישות שלום, עם סיפורים על קשרים חדשים שטווה, על סרט חדש שהוא מביים בבוקרשט, ועל נישואיו לצעירה יפהפייה, ביתו של סופר ידוע. אף אחד לא ראה מעולם את האשה לה נישא, מלבד בתמונות שהוא נהג להציג. לעומת זאת ראו אותו יותר מפעם אחת בחברת נשים צעירות ויפהפיות, בלי שאיש יידע מה הן עשו איתו, ואיך הוא הצליח, עם נכותו הבולטת לארגן לעצמו את היפות בנשים.

יוסף בצילום משותף עם מי שלדבריו היא בתו של הנשיא הסובייטי ברז'נייב.png
יוסף ג'י בחברת מי שלדבריו היא
בתו של הנשיא הסובייטי ליאוניד ברז'נייב

בתחילת שנות ה-70 התנהלה פעילות נמרצת למען עליית היהודים מברית המועצות.

הפעילות החזירה את יוסף גבעון לישראל, הישר אל כותרות העיתונים. יום אחד הגיע ארצה, יום אחר הוא חזר לברית המועצות, ויום אחר שוב נחת בלוד ושוב חזר. גבעון, עם מראה חדש – מקריח עם שיער ארוך וכרס קטנה - המשיך להרשים את העיתונאים. הוא יצא "לפגישות עם שליטי ברית המועצות" והכריז כי הוא "עומד להביא להעלאתם של כמה אלפי יהודים". כל טיסה וכל הכרזה שלו סיפקה עוד כותרת לעיתונים, ולעם בישראל שהיה צמא לכל רסיס של ידיעה על האפשרות לחלץ את יהודי ברית המועצות.

עיתונאים חשדנים שפקפקו בעובדה שהוא נמצא שם, דרשו ממנו הוכחות. הוא לא היסס, נתן להם את הטלפון שלו במוסקבה, הם טילפנו, וקיבלו ממנו הערכות מלומדות על המצב הדיפלומטי העדין בין שתי המדינות. העיתונאים הרימו ידיים, ונאלצו להאמין, אך המשיכו לצרף למידע שהתפרסם בשמו, גם הערות אזהרה: האיש מוּכָּר כמספר סיפורים, שנוהג ללוות סכומים פעוטים מחברים בלי להחזיר, ואין הוכחות לאף אחת מהשמועות על קשריו ופגישותיו עם גדולי עולם. הערות האזהרה נראות כמו טפטופי צבע שנועדו לייפות את הסיפור, להעצים את המיסתורין, וגם להשאיר פתח מילוט למקרה שהבלון שהם מנפחים, יתפוצץ.

קריקטורה של זאב.jpg
קריקטורה של זאב שעיטרה כתבה על יוסף ג'י בין גדולי עולם : דה גול, סטאלין, משה דיין, מאו טסה טונג, משה דיין ואחרים, ובאמצע: פרצוף עם סימן שאלה

בין השנים 1972-1978 הוא המשיך לטוס על הקו ישראל-מוסקבה.

לאורך כל השנים הללו סקרו אמצעי התקשורת בישראל את תנועותיו ואת הכרזותיו. כל נחיתה שלו בנמל התעופה לוד, סיפקה לציבור הישראלי את הכותרות שבהן הוא מככב: מבטיח לשחרר את אסירי ציון, "להביא לישראל את נתן שרנסקי", לשחרר את נאשמי משפט לנינגרד, לנזוף בממשלת ישראל על מחדליה בטיפול במאבק העלייה, לעודד את הארגונים היהודים, לפגוש שרי ממשלה, פקידים בכירים, ועיתונאים, להצטרף לתנועת ארץ ישראל השלימה, "לרכוש עשרות דונמים של קרקע באזור טבעון כדי להקים אולפן הסרטה".

עיתון "הארץ" העניק לו שטח בין דפיו, לצד מאמרים של אנשי רוח מכובדים התפרסם מאמר בחתימתו של יוסף גבעון, ובו מייעץ הכותב לממשלת ישראל כיצד לפעול בנושא העלאת יהודים. הטלוויזיה הישראלית, ערוץ תקשורת חדש שנולד בארץ, ערכה עימו ראיון במסגרת תחקיר על האיש ומעלליו. התחקיר שהציג לציבור בישראל את יוסף גבעון במלוא הדרו – עם נכותו הבולטת, עם לשונו החלקלקה, עם חיוכו התמים, עם סיפוריו המלבבים והדמיוניים - הסתיים ללא תשובה מדויקת מי הוא באמת ומה מסתתר מאחורי הדמות הפאתטית לכאורה.

המופע הטלוויזיוני קרב את קיצה של האגדה.

התקשורת התמלאה בעיתונאים בני דור חדש שלא ידע את יוסף, והסחורה שלו נראתה משומשת ולא ראויה עוד למיחזור. גם המצב הפוליטי השתנה. גורמים בינלאומיים הצטרפו למאבק למען יהודי ברית המועצות והשערים נפתחו להם מעט יותר.

 

רגע לפני שהאגדה עמדה להתפוגג, הופיע היוצר שלה, חיים גורי, וניסה להפיח בה רוח חיים.

גורי שלף מהבוידעם את המאמרים המקוריים מעיתון "למרחב", ערך מהם לקט והוציא אותם לאור בספר שנקרא: "מי מכיר את יוסף ג'?". הספר הצליח לעורר כמה גלים של נוסטלגיה, והגיבור התעורר מתרדמת ארוכה בת שנתיים, אירח עיתונאים בבית של ידידים, וזכה לעוד כתבת צבע במוסף השבועי.

 

וזהו.

יותר לא ראו את יוסף ג'י גבעון-גוטמן. הוא נעלם מהעין הציבורית.

book guri 1.jpg