משה מדליק משואה ביד ושם.jpg

בניין על מגרש ריק

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

פרק מתוך ספר

ורשה - הסוף

Stroop_Collection_-_Warsaw_Ghetto_Uprising_-_Bunker_-_03.jpg

"הרובע היהודי בוורשה איננו עוד".

כך נכתב בכותרת מסמך שנערך על ידי קצין הס.ס. יורגן שְטְרוּפ, מפקד הכוחות שחיסלו את הגטו. הקצין הבכיר שטרופ כתב דו"ח מפורט בו סיכם את פעולת הכוחות, ועיטר אותו בסדרה של תמונות. הדו"ח והתמונות הודפסו, נכרכו בכריכה מהודרת ונשלחו לממונים עליו, בּרִשמִיוּת מהולה בגאווה.

דו"ח שטרופ הוא מסמך נדיר שנתפס ונותר עדות כתובה ומצולמת למה שהתרחש בשיאו של אחד האירועים המפורסמים שהתרחשו במלחמת העולם השנייה: חיסול הגטו היהודי בוורשה - הסמל הבולט של מרידת יהודים נגד הצבא הגרמני. ההתנגדות העוצמתית שדוכאה ביעילות אכזרית בעיר הבירה החשובה מאד בעיני הנאצים.

שטרופ, כנראה, ניחן בחוש היסטורי מפותח וכישורים של יחצ"ן טוב. בצאתו למשימת ההשמדה של הגטו על כל יושביו, לקח איתו צָלָם שנלווה אל הכוחות ותיעד במצלמתו את פועלו של הגנרל. הצלם הנציח, בתמונות בשחור ולבן, רגעים יוצאי דופן מימי הגטו האחרונים בהחלט. הוא ראה וצילם - קיצם של חיים, הרס בתים, חורבן של קהילה, דרכם האחרונה של קרבנות המובלים אל ככר השילוחים.

Jews captured during the suppression of the Warsaw ghetto uprising are led away from the b

הסצנות המשובחות ביותר לטעמו, נבחרו להשתלב בדו"ח - יציאתם של המתבצרים מהבונקרים; ידיהם המורמות בכניעה; מצעד הקורבנות ברחובות הבוערים; הָמְתָנה של משולחים בכיכר, רגע לפני עלייתם לרכבות שיקחו אותם אל סופם.

בין תמונות ההרס והחורבן שובצו סצנות קרביות של חיילים ומפקדיהם – תקיפים ונחושים לביצוע המשימה, לעתים פניהם רציניות ולעתים הם נראים משועשעים ומחייכים בניצחון אל המצלמה.

 

אלפי יהודים מככבים בתמונות שבאלבום הקצין שטרופ.

אין להם שמות, רק פנים, או מראה גוף מלפנים או מאחור. הם מככבים בעל כורחם ואינם יודעים כי דמותם תישאר חקוקה לנצח בין דפי ההיסטוריה. אף אחד מהם לא התבקש לתת את רשותו להיות מונצח ברגעיו המושפלים. מי שצילם ומי שערך את התמונות באלבום לא טרחו לציין שמות. רק אחרי שיצאו התמונות לאור והוצגו במוזיאונים, נמצאו שורדים שידעו לתת פרטים מדויקים, שמות ומקומות, או לפחות להציע השערות מבוססות מזיכרונם.

מי הם כל המצולמים האחרים באלבום הנאצי ? לעולם לא נדע.

התמונות האותנטיות, כל אחת מהן שווה אלף מילים, מציגות את הבונקרים שבהם התחבאו השורדים האחרונים, את האש הבוערת מהבתים ושורפת את כל תכולתם, את ההוא שנמלט מהאש וקפץ מהחלון אל מותו, את אלה שנותרו בחיים ומסרו את עצמם לחיילי האס.אס, את החיפושים שנערכו על גופם בעמדם מוצמדים לקירות.

 

ואולי גם בני משפחת יעקובוביץ' נקלטו בעדשת המצלמה המשוטטת באזורי הרחובות נובוליפיה, זמנהוף, סמוצ'ה, גנשה, לשנו.

חוה יעקובוביץ', אבא שלה ושלושת ילדיה, היו שם באותה זירה מצולמת ומונצחת.

בנה הבכור, משה, השורד היחיד מהמשפחה, ראה תמונות מתוך האלבום לאורך שנות חייו הבוגרים. ראה אותן בימי זיכרון לשואה ולגבורה, בכתבות בעיתונים, בסרטים תיעודיים ששודרו בטלוויזיה או על מסך הקולנוע. הן הוצגו שוב ושוב ולא עשו עליו רושם עז. הוא אפילו לא טרח להתבונן בהן בקפידה ולנסות לזהות מישהו מיקיריו. ראה ודפדף הלאה את פרקי חייו, בלי להתעכב יותר מדי על הפרטים.

די היה לו בקיומן של התמונות, בהצגת העובדות ובהתרת הסָפֵק שקינן בלב כל אלה ששמעו את סיפורי השואה. אחר כך, כשנחשפו הפרטים ונמחקו הספקות, כבר לא רצה לחזור אל המראות ההם, וככל שחלפו השנים הלכו ודהו בארכיון זיכרונותיו.

רק כשהחליט לפתוח חלון צר אל ימי ילדותו, והתמונות הונחו לנגד עיניו, יכול היה לשחזר את קורותיו של מוניֶק.

Żydzi_w_drodze_Umschlagplatz_1943.jpg

שעתיים או יותר הלכו בשיירה ארוכה בין רחובות הגטו. מי שהצליח לקחת תיק או מזוודה, או פריט חשוב – לקח. אחרים הלכו רק עם בגדים לגופם.

בהגיעם ל"כיכר השילוחים" הצטרפו אל האלפים שכבר חיכו שם.

לא רחוק מהכיכר המתינה הרכבת שתיקח את מוניק ואת השורדים מבני משפחתו אל המקום שאליו הלכו קודמיהם, מאות אלפי היהודים של גטו ורשה.

binyan front.jpg

זהו פרק מהספר "בניין על מגרש ריק" - סיפור חייו של משה יעקובוביץ'.

עוד פרקים, בקישורים הבאים:

binyan back 2.jpg