-פרק 5-
אריק איינשטיין VS יהורם גאון
בשנות ה-60 בלטו בישראל שני כוכבי זמר גדולים: אריק איינשטיין ויהורם גאון.
שניהם בני אותו גיל כמעט, שניהם יוצאי להקת הנח"ל, שניהם שיתפו פעולה כחברים בשלישיית גשר הירקון - הרכב מוזיקלי פופולארי בתחילת העשור ההוא. השלישייה פעלה זמן קצר בלבד, עד שאריק איינשטיין פרש ויצא לדרך עצמאית. אחר כך יהורם גאון פרש, ושניהם עלו על מסלול שהוביל כל אחד מהם אל צמרת מצעדי הפזמונים ולהופעה בסרטים, הצגות תיאטרון ומחזות זמר.
ההבדל בין השניים היה בולט.
יהורם גאון, מקורזל שיער, לבוש בקפידה, רציני, בן למשפחה ירושלמית שורשית ממוצא ספרדי, ודובר עברית תקנית על כל דקדוקיה. הוא כיוון את המוזיקה שלו אל הקונצנזוס הישראלי ושר שירים שיכלו להתאים לכל המשפחה – לבני הנוער, להורים שלהם ואפילו לסבים והסבתות. עם קצת מתיקות, קצת פטריוטיות, בלי הרבה תחכום. שירים שעברו עיבוד תזמורתי ישן וטוב, עם הרבה חצוצרות והרבה כינורות. הוא שר אותם בקול קטיפתי וענוג, בקצב טנגו וסלואו, שר בלדות לאמא יקרה ולאהובה רחוקה, ונתן כבוד למסורת ולציונות ולכל חלקי החברה הישראלית - לרומנסרו ספרדי, לקזבלן המרוקאי, לחלוצים הציונים ולבחורות הרוסיות ההן עם הקוקו והסרפן.
לעומתו, אריק איינשטיין היה אליל הבנות, היפיוף, עם קול בריטון כובש, ובלורית שיער חלק עם שביל בצד. שובר לבבות ושובר מוסכמות, פרוע ושובב ש"לא דופק חשבון" ולא מנסה להתחבב, מתעסק עם כלי נגינה חשמליים ומקצבים מוזיקליים קשים לעיכול בעשור שנות ה-60.
לצעירי הדור ההוא, שניהם היו מובילי תרבות, אלילי נוער שמובילים כל אחד קבוצות מעריצים משלו, והתחרות ביניהם סמויה ואינה יוצאת לאור. כמו אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד של שנות ה-50, כמו עופרה וחזה וירדנה ארזי של שנות ה-80.
אלילי הנוער של שנות ה-60
מימין: אריק איינשטיין, משמאל: יורם גאון
ב-1969 עלו שניהם להתמודדות ראש בראש.
זה קרה פעמיים באותה שנה.
ההתמודדות הראשונה היתה בבנייני האומה בירושלים בתחרות "פסטיבל הזמר והפזמון" – אירוע מוזיקלי ותרבותי, מהנחשבים ביותר בעשור ההוא.
שניהם עלו לזירה שהכירו היטב - פעמיים הם הופיעו בה יחד במסגרת "שלישיית גשר הירקון".
רק אחד מהם, אריק איינשטיין, היה מנוסה יותר, הופיע עוד כמה פעמים לבד, כסולן, ואף זכה בשתי תחרויות במקום הראשון - (1966, 1965).
בתחרות הזו, ב-1969, הם נפגשו כזמרים סולנים המתחרים על טעם הקהל שבוחר אחד מתוך 12 שירים.
אריק איינשטיין הפתיע את הקהל ובחר להופיע עם השיר "פראג".
השיר יוצא הדופן ייצג את הכיוון המוזיקלי אליו פנה - בסטייה מכל מה שהיה מוכר וחביב עד אז במיינסטרים המוזיקלי. המילים של השיר עסקו באירוע פוליטי/חברתי שהתרחש באותן שנים בעיר הבירה של מדינה רחוקה, צ'כיה (אז נקראה: צ'כוסלובקיה). ויחד עם הלחן והעיבוד - יצרו שיר בעל עומק ואמירה אמנותית שחרגו מהקונצנזוס הישראלי והמוזיקה הפטריוטית שלה.
השיר לא התחבב על הקהל, בשמיעה ראשונה, וקיבל רק את מקום שביעי.
יהורם גאון עלה לבמה עם יתרון ברור וכפל אפשרויות: מארגני התחרות הציעו לו לבצע שני שירים, ושניהם התאימו לסגנון שלו ולאווירת הימים ההם והתחבבו על הקהל.
גאון ניצח בגדול.
למקום הראשון הגיע השיר שלו "בלדה לחובש", שהתחבר לפטריוטיות הישראלית - השיר מספר על חובש צבאי שמסכן את חייו כדי להציל חייל פצוע בשדה הקרב.
למקום השני הגיע השיר שלו: "עץ האלון", גם הוא סוג של בלדה הקשורה בנופי הארץ ותלאותיה.
לשניהם היתה זו הופעה אחרונה בפסטיבל, שהמשיך להתקיים מאז מדי שנה במשך עוד עשור שלם.
יהורם גאון פרש בשיא, עם זכייה כפולה בתחרות. אריק איינשטיין פרש ממנה מאוכזב, ומתוסכל מהכשלון שלו לרענן את המוזיקה הישראלית ולהוביל אותה לכיוונים חדשים.
מקום שביעי בפסטיבל הזמר 1969
אריק איינשטיין - "פראג"
מקום ראשון בפסטיבל הזמר 1969
יהורם גאון - "בלדה לחובש"
חודשים ספורים לאחר אותו פסטיבל, נקלעו השניים לזירה שלא הם בחרו - בתחנת השידור גלי צה"ל החליט מי שהחליט לערוך משאל בקרב המאזינים: מי משני הזמרים האלה טוב יותר.
ושוב יהורם גאון ניצח בפער גדול מאד של קולות והוכיח כי הוא אהוב יותר על הקהל הישראלי. במיוחד על המיינסטרים שלו.
אריק איינשטיין, המפסיד במשאל, נעלב מאד, והתקשה לבלוע את ההפסד הצורב.
בראיון שהעניק לעיתון מעריב יצא חוצץ נגד הממסד המוזיקלי, נגד זמרים ששרים שירים זולים וקיטשיים, וכמובן נגד תחרויות דירוג של זמרים ושירים במצעד הפזמונים. את השירים של זמרים אחרים כינה מיושנים ופשוטים, תפלים, מלאים חרזנות זולה, שעטנז מילולי, העתקה מוזיקלית, כישלון ווקאלי, ועוד.
האירוע הסתיים עבורו, והוא המשיך בדרכו בלי להיכנע לתכתיבי השוק וטעם הקהל.
שנה לאחר אותו דירוג, הוביל יחד עם אורי זוהר את חבורת לול, ההוללת והפרועה. ביחד הם יצרו סרטים שוברי קופות, עם פסקול עמוס בשירים פורצי דרך ששינו את סגנון המוזיקה הישראלית. כמעט כל אחד מהשירים נכנס לדירוג מצעד הפזמונים, וכמה מהם רשומים כציוני דרך במוזיקה הישראלית.
בסופו של דבר, שניהם המשיכו לעבוד קשה ולייצר מוזיקה.
יהורם גאון נשאר בקונצנזוס הישראלי עם מוזיקה שעריבהה לאוזניהם של תל אביבים ובאר שבעים, טבריינים וחיפאים, בני קיבוצים ומושבים ובני עיירות פיתוח - מוזיקה שיכולים לשיר בני הדורות הוותיקים ובני הדור החדש, מכל העדות והמגזרים בחברה הישראלית.
אריק איינשטיין בנה בכוחות עצמו קונצנזוס חדש שמקבל משמעות רק בראייה היסטורית לאחור.
על כך בפרק הבא:
זהו פרק אחד מתוך 8 פרקים בפרויקט שעוסק בעיצוב מחדש של המיתוס: אריק איינשטיין. לקריאת כל פרקי הסדרה ניתן להגיע בקישור הבא:
