-פרק 2-
אריק איינשטיין - במבט לאחור
נתחיל מהסוף.
מהמצבה שנבנתה מעל קברו בתל אביב.
בחלק המאוזן שלה, החלק השוכב, נחרתו מילים ומשפטים שהונצחו בדרך כזו או אחרת בזיכרון הקולקטיבי: מילים של המשורר אברהם חלפי על צניעות, ואחריהן השורה המפורסמת מהשיר שהיה להמנונם של הורים משחררים – אלה שילדיהם עוזבים את הבית לצבא, לאוניברסיטה, לחתונה, לטיול הגדול אחרי צבא: "עוף גוזל, חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך" - שורה הלקוחה מהשיר המפורסם שכתב ושר.
בחלקה העליון, הבולט הנשקף למרחוק, נכתב: אריק איינשטיין – יוצר, זמר, שחקן.
ככה יקיריו רצו להנציחו בשלוש מילים שמסכמות את פועלו.
את אריק איינשטיין זוכרים בעיקר בגלל השירים שלו, אבל לא רק.
בארכיונים אפשר למצוא שפע כתבות ומאמרים על האיש ועל יצירתו - כך בעיתונות, בטלוויזיה והרדיו, בספרים, ובמחקרים אקדמיים. כל מי שעוסק בתרבות הישראלית של המאה ה-20, יזכיר אותו, את שיריו, את הסרטים בהם השתתף, את החיקויים שעשה, את המערכונים שהשתתף בהם והדמויות שאותן שיחק בסרטים.
ב-2026, שלוש עשרה שנים אחרי שנפטר, אריק איינשטיין ממשיך להיות אייטם תקשורתי שניתן לשליפה מעת לעת – במלאת חמש שנים למותו ובמלאת עשור, בתוכניות לכבוד יום העצמאות, ובכתבות נוסטלגיה לאורך כל ימות השנה, בקינה על "ארץ ישראל הישנה והטובה", בשיחות מלאות געגועים על מוזיקה ישראלית של פעם, ואפילו בנושאים שהיו קרובים לליבו, כמו: מועדוני הספורט של "הפועל תל אביב".
בכל אלה, נדיר מאד למצוא ביקורת שלילית, אפילו לא נייטרלית.
הוא נהיה סמל לאומי, גם למי שלא התחבר לשיריו או שאהב רק חלק קטן מהם. אריק איינשטיין פרח מוגן בערוגה הישראלית שאיש לא יקטוף ממנו עלי כותרת, ואיש לא יחטט יותר מדי בשורשים ובגבעולים.
איך הוא נהיה כזה ?
אריק איינשטיין השיג את מעמדו האייקוני בחריצות ובעבודה קשה - מאז גיוסו לצבא, באמצע שנות ה-50 ועד מותו ב-2013, לא הפסיק ליצור, לשיר ולהקליט, כשהוא מדלג מסגנון מוזיקלי אחד לסגנון מוזיקלי אחר, השתתף בסרטים ומחזות זמר, הוציא תקליטים רבים, הופיע בפני קהל, בתוכניות רדיו וטלוויזיה, ואפילו שר בפרסומות.
חוץ מזה, יש עוד כמה דברים שנחבאים בשולי הביוגרפיות וקורות החיים שלו, וגם הם ראויים לאזכור.
כמו למשל העובדה שהיה "נער פוסטר", דוגמן של הישראליות האידיאלית: חתיך, עם מבנה גוף ספורטיבי גבוה ורזה, בלורית שיער חלקה עם שביל בצד, קול בריטון עמוק ומלטף, ספורטאי אתלטי מחונן שצבר הישגים – תכונות שהבטיחו לו הערצה מיידית של בנות המין הנשי. כל מה שנערה ישראלית יכלה לפנטז עליו בעשורים הראשונים של המדינה, וכל אמא יכלה לייחל לה חתן כזה. יפה בלורית ותואר במובן הכי מושלם.
הקסם של אריק איינשטיין עבד גם על גברים בני דורו.
הוא היה מודל גברי לצעירים ה"צָבָּרִים" שגדלו על ברכי הציונות החילונית והיו משוחררים מתסביכי הגלות של הוריהם. אלה הלכו איתו את כל הדרך משנות המרד של "הסיקסטיז" ועד מותו.
נונשלנטיות היתה אחד מסימני ההיכר הבולטים שלו.
בראיונות וגם בהופעות, הוא הקרין סוג של אדישות וחוסר עניין. מבטו עמום וקולו מתמשך ורפוי, ומשדר כאילו "מה איכפת לי" או "עזוב אותי, בחייך..." – הנונשלנט ניכר היטב בדיבור, בפסיעותיו הרשלניות עם זוג רגליים ארוכות, במשיכת הכתפיים.
כל אלה זלגו גם לשירתו – למילים שכתב, ללחנים, לאופן שבו ביצע את השיר.
מי שהכיר אותו אישית, סיפר שהוא לא מזמין ראיונות, וגם לא הופעות, ובכלל, בדרך כלל לא יזם קשרים, תמיד פנו אליו בענייני עסקים ובעניינים אישיים. הרבה הצעות שקיבל, כמו להשתתף בסרטים – דחה, רק כי רצה לעשות מה שמצא חן בעיניו, כאלה שיזם בעצמו.
בנוסף לכל אלה, חשוב גם להזכיר כי הזמר היפה עם הקול הסקסי לא נקלע לתחום הבידור באופן מקרי. אביו היה שחקן תיאטרון ידוע, והוא עצמו, "הבן של", גדל מגיל צעיר בחברת הסלבריטאים של הימים ההם: שחקני תיאטרון, סופרים ומשוררים, וכל אלה שנחשבו לאנשי "הבוהמה" – הם הכירו אותו והוא אותם.
הקשר המשפחתי והחברי נתן לו עוד מקדמה רצינית בכניסתו לקריירת שירה ומשחק.
אריק איינשטיין הזָמָר, מדורג במקום גבוה בדירוג הזמרים הגדולים והמשפיעים של ישראל, עם ביוגרפיה מקצועית מרשימה, שנמשכה כמעט שישה עשורים:
דרכו המוזיקלית החלה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, בלהקה צבאית (להקת הנח"ל).
במבט לאחור זה נחשב לצעידה על מסלול שיבטיח לו את המשך דרכו. אבל זוהי אמת חלקית ולא הוגנת כלפיו - כשהוא היה שם, הלהקות הצבאיות עוד לא שימשו עדיין כ"פס ייצור ממוסד של כוכבי פופ ורוק סולנים" כפי שהפכו להיות מסוף שנות ה-60 ואילך (תקופת שלום חנוך, גידי גוב, שלמה ארצי ומירי אלוני). הדגש היה קולקטיבי, והסולן נדרש להמציא לעצמו דרך אזרחית בעשר אצבעות.
לאחר שחרורו מהלהקה הצבאית השתתף במחזות זמר, בהצגות תיאטרון ובהרכבים מוזיקליים שהובילו את המוזיקה הישראלית לכיוונים חדשים וצברו פופולאריות.
הרבה שירים שלו טיפסו במעלה הדירוג של מצעדי הפזמונים, תקליטיו נמכרו בכמויות גדולות, וכשבחר להופיע - האולמות היו מלאים במעריציו ואוהבי המוזיקה שלו. איינשטיין הביא לבמה את כלי הנגינה החשמליים ואת מקצבי הרוק בהשראת ה"סיקסטיז" - תופעה חברתית ומוזיקלית שיצאה מאמריקה ובריטניה. הלחנים והעיבודים שהביא למוזיקה הישראלית וחלוקת המילים בהם, נתנו לשפה העברית מקוריות שכמעט ולא היתה בה קודם כשהיתה מזומרת.
עד המהפכה של איינשטיין, העברית המושרת התאפיינה בדיקציה תיאטרלית, מליצית, מוטעמת במשקל רוסי/אירופי נוקשה (עם ר' מתגלגלת). איינשטיין, יחד עם שותפיו, יצר את "העברית המדוברת המושרת" (Natural phrasing) – חיבור טבעי בין מקצב דיבור יומיומי לבין מקצבי רוקנ'רול ובלוז. ((החל מסוף שנות ה-60, עם שירים כמו: "מזל", "פראג", ועד "שבלול" ו"פוזי").
הנה הביוגרפיה המלאה של אריק איינשטיין מאתר ויקיפדיה
אפשר לקרוא את הערך המלא, כולל דיסקוגרפיה ופילמוגרפיה
בלחיצה על התמונה או על הקישור כאן
ביוגרפיה מרשימה כזו מספקת פרטים על פועלו האמנותי של כל זמר בסדר-גודל כזה, ומסדירה לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של המוזיקה המקומית.
אצל אריק איינשטיין זה היה שונה.
הוא יצא מההיכל והפך לאייקון תרבותי, של זרם מרכזי בחברה הישראלית.
איך הוא מצא את מקומו בפנתיאון הישראלי ?
על כך ועוד, בפרקים הבאים.
זהו פרק אחד מתוך 8 פרקים בפרויקט שעוסק בעיצוב מחדש של המיתוס: אריק איינשטיין. לקריאת כל פרקי הסדרה ניתן להגיע בקישור הבא:
