איש עם שֹערות על הפנים

תמה תקופה בחיינו.

בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21, המראה המגולח של גברים הולך ונעלם, ואת מקומו תופס המראה הלא-מגולח.

המראה הלא מגולח מציג את הפנים של הגבר עם צמחיה טבעית של שיער קצר מאד בלְחָיָיִם - לא זקן מסודר, אלא פריסה רחבה של זיפי זקן צומחים בתפזורת מלֶחִי ימין עד לֶחִי שמאל, ומהאוזניים ועד הסנטר, בואכה הצווָאר.

במונחים של "מכונת תספורת" (זו שמסדרת את הקיצוץ המתאים), מדובר בשיער לחיים שאורכו בין 3 מילימטר לסנטימטר אחד. הכל לפי בחירת הגבר. ישנם גם גברים שמטפחים זקן ממש - עבה יותר, גזור ומטופח, וביניהם כאלה עם זקן תיש, זקן צרפתי, או כאלה שמקפידים לא לחרוג מהזקנים השמרנים של פעם, שהיו גזורים בקפדנות ומטופחים מאוזן לאוזן.

אצל צעירי הדור זה כבר מזמן לא עניין של אופנה אלא מראה תקני בכל מגזר – לא רק אצל דתיים.

ככה נראים גברים. נקודה.

לא חייבים להגיע לפגישה עם לחיים מגולחות. חסל סדר העמידה הכפייתית כל בוקר מול המראה. תודה לאל. נפרדים מה"אפטר שייב" ויותר לא צריך לשלם 50 ש"ח עבור סכיני גילוח של ג'ילט באריזה משולשת.

מדובר במהפך תודעתי - שינוי דרמטי ב"נורמות המקובלות" בתרבות המערבית.

במאה ה-20, הנורמה המקובלת במדינות המערב היתה ברורה: גבר גילח את זקנו מדי יום או יומיים, בטקס קבוע שהתקיים במקלחת, עם סכין גילוח וקצף או עם מכונת גילוח. במהלך השנים נוספף לערכת הגילוח גם בושם "אפטר שייב" שהיו מטפטפים קלות על כף היד ומרביצים בו על הלחי.

גבר שיצא מהבית לעבודה במצב שאינו מגולח נחשב מוזנח, לא אסתטי, לא רציני. הבוס היה יכול להעיר לו, גברים זלזלו בו, נשים שמרו ממנו מרחק.

אפשר היה לא להתגלח, רק בתנאי שהגבר מגדל זקן. וגם את הזקן היה חובה לטפח בסידור מתאים וגזירה מדוקדקת. הפטור החברתי היחידי היה שמור למי שמגדל זקן מטעמים דתיים - אלה הניחו לזקן לצמוח בלי טיפוח וסידור.

לא עוד.

הנורמה השתנתה ואין יותר חובת גילוח. גברים משאירים את הזיפים על לחיים, וזה לא גורע ממעמדם. להיפך: סקרים שמתפרסמים מפעם לפעם מגלים כי אצל נשים צעירות זה אפילו נחשב סקסי.

וזה זולג מלמטה למעלה, אל המנהיגים, אל המנהלים הבכירים, אל הסלבריטאים.

פעם, כשראש הממשלה מנחם בגין רצה לזלזל ביאסר ערפאת, הוא כינה אותו "איש עם שערות על הפנים", בהבעה מאוסה של בוז. בעיני בגין איש ההדר הפולני, זו היתה העלבה עוצמתית. עלבון צורב שיכול להטיח באויבם המר של הישראלים.

ארבעים שנה עברו מאז, וההיסטוריה מתהפכת מעל קברו, ורושמת פרק חדש בחזות האנושית.

לא רק הגבר מהרחוב הולך עם שערות על הפנים. גם אנשי ציבור, מכל הגילים ומכל המגזרים, מנשקים את האופנה החדשה בלחייהם. הם נפטרים מהסכין או מכונת הגילוח, ומניחים לזיפים לצמוח בתפזורת, בלי הכוונה ובלי טיפוח.

ראש ממשלה לשעבר, שרים וחברי כנסת בהווה, זמרים ומגישי תוכניות בטלוויזיה, סלבריטאים ו"אושיות חברתיות", ואפילו האזרח מספר 1, כבוד נשיא המדינה מר יצחק בוז'י הרצוג, כולם כבר מעודכנים ומתהדרים ב"לוק" החדש: זיפים של זקן על הלחיים.

יאסר ערפאת "האיש עם השערות על הפנים" המקורי נשיא מדינת ישראל, יצחק בוז'י הרצוג עם שערות על הפנים

לא רק אצלנו.

גם בעולם הגדול, המראה הגברי החדש תופס תאוצה בקרב המנהיגים. הנה למשל ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, ולודומיר זלנסקי והמלך עבדאללה השני.

ראש ממשלת אוקראינה זלנסקי מלך ירדן, עבדאללה, ראש ממשלת קנדה, טרודו

ואם ככה זה נראה בארץ ובעולם, אין ברירה אלא להתיישר לפי הנורמות החדשות.

גברים כבר לא הולכים עם עט פארקר שמהודק לכיס השמאלי בחולצה, והמכנסיים כבר לא מגוהצות עם פס לאורכן, והחולצה בלי צווארון, ואין יותר מטפחת בכיסים, ופנקס קופת חולים ויומן "סבן סטאר".

אז זהו.

קבלו גם את כותב הבלוג הזה, שמתיישר עם הנורמות, ומעתה גם הוא איש עם שערות על הפנים.